מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il
כל הפרשנים הפוליטיים מאוחדים בהסבריהם וניתוחיהם את התמונה הפוליטית החדשה במפלגת "העבודה": עמיר פרץ מתחבק ומצטלם עם "שחקני הרכש" שמתפקדים למפלגה לאור זרקורי התקשורת ? כדי להעביר מסר ברור לכל מתפקדיו: "אלה אנשיי החייבים להיות במקום ריאלי ברשימה לכנסת הבאה".
הדבר הזה מונע כל אפשרות לפריימריס דמוקרטיים לצעירים רבים וטובים שחשבו וחלמו להיכנס לכנסת הבאה, אבל אלקטוראלית בתוואי תככי הקלפים שבידי עמיר פרץ ? אין להם שום סיכוי.
הקדמה
הדברים הבאים שאתם עומדים לקרוא, לא קלים. לא לי ככותב, יתכן ולחלקכם כקוראים, ולבטח לא לנפשות הפועלות. האפשרות שיהיו נפגעים מפרסום המאמר הזה, מכריחה אותי להזהיר את עצמי לא לכתוב מילה אחת שאינה אמת.
יותר מזה.
מטרתו של המאמר הזה להאיר נושא ציבורי אקטואלי ו"חם" ביותר, ומכאן הצורך בכתיבתו. אבל הכול - תוך אחריות מוחלטת שלי ככותב שאינו מאמין בהכפשות אישיות.
ההשלכות כלפיי מעצם פרסום הדברים יכולות לגבות תג מחיר אישי, אבל לא אני הוא האיש שיירתע מגילוי נאות של הנושאים שהחלטתי לחשוף כמידע חשוב לקוראים.
היו דברים מעולם.
בזמנו חשפתי אישיות נתנייתית בכירה באחת המפלגות, ברגע בו היה מועמד לתפקיד ציבורי בכיר. הפרסום טירפד את המינוי. איום לאמצעי התקשורת על הגשת תביעת דיבה נדחה על הסף, ותביעה כמובן שלא הוגשה. האיש אינו מוכן יותר לדבר איתי ? למרות הכרותינו רבת השנים.
זה הרקע לכתיבת המאמר הנוכחי, ולא חשובה הרגשתי האישית ? אבל את חובתי לציבור לעולם לא אמנע מעצמי מלבצע.
ה"שחקנים הראשיים" היום הם: משה סמיה, אפי אושעייה ועמיר פרץ.
אני חוזר בזמן לשנות ה-70 וה-80... ימים בהם עסקתי באינטנסיביות בעיתונות מקומית בנתניה, מעורבות ציבורית, וגלישה איטית לפוליטיקה.
משרד מערכת העיתון שלי "מטרופולין" שכן בין היתר בחנות חזיתית ברח' סמילנסקי בעיר.
אני זוכר כיצד הכרתי את אפי אושעייה ומשה סמיה (שהיו חברים ? וכך נשארו...) כאשר שניהם היו שמים פעמיהם במעבר על פני משרדי, לעבר בנין ההסתדרות בו היו עובדים.
לימים, נבחר אפי אושעייה ליו"ר ההסתדרות בנתניה, אח"כ הפך לח"כ מטעם רשימת השרון של "העבודה", ומשה סמיה (כמעט בטבעיות...) נבחר תחתיו ליו"ר ההסתדרות.
היום... ימי טרום הבחירות הכלליות לכנסת... עומד משה סמיה להיות מועמד רשימת השרון של "העבודה" לכנסת...
לכאורה ? הכול תקין.
לי זה מצלצל הרבה פחות מלכאורה, ויותר מדי הסתדרותי.
כאן צריך אולי פרוש רש"י...
אין זה סוד שההסתדרות, קופ"ח ומפלגת "העבודה" ? צעדו שנים רבות יד ביד ? עד שחיים רמון (האיש שבתוך...) הביא למפץ הגדול הראשון, ועשה הפרדה.
אבל את התוצאות של "בחירה אוטומטית" מעצם כוח האדם האלקטוראלי ? אי אפשר היה לקחת מאפי אושעייה.
לא כאשר התמודד על תפקיד יו"ר ההסתדרות, ולא כאשר נבחר כמעט ב"טבעיות" לכנסת.
על הצלחתו להיות פרלמנטר ? לא אני האיש שירצה כעת להעיד. איש ואמונתו, אדם וזווית ראייתו.
אבל הימים נקפו, והשיטה נשארה.
ההסתדרות וקופ"ח אולי התנתקו ממפלגת "העבודה" ? אבל הזיקה והאנשים נשארו באותה קלחת.
מי מאיתנו לא זוכר את ההינתקות של עמיר פרץ ממפלגת "העבודה" והקמת "עם אחד" ? והופ... פניית פרסה אך לא מזמן, והפחת רוח חיים חדשה במפלגת "העבודה" שגססה לה לאיטה ללא כל חבריה הפורשים.
אז מי למעשה נכנס שוב למפלגה?
אותו עמיר פרץ וחברי הסתדרות, עם נעמ"ת ולווייניהם ? כאשר זה שהמתין מטעמו בסבלנות, משה סמיה, מעמיד עצמו לכהונת ח"כ באותה רשימה מקומית בשרון.
מי יעמוד מולו?
ממש לא משנה.
המשחק מכור.
נניח שאני ארצה להתמודד נגד סמיה על מקום בכנסת?
נניח שמישהו אחר חושב כי יש לו מה לתרום?
אז מה.
הבחירה תיעשה מבין "חברי העבודה" בנתניה והשרון... שהם: רובם ככולם חברי ההסתדרות שחזרו הביתה כדי להכתיר את מועמדם הבא לכנסת.
אני רואה את הדברים, וכואב אותם.
אני רואה כיצד הפנקס האדום שכאילו ונכחד מהעולם ? מנביט נבטים חדשים בדמותם של החברים "בבית הדפוס" שהנפיק את אותו הפנקס ? והם חיים ובועטים בנו גם היום.
מציאות כמעט אוטומטית ? עד שהחלטתי לכתוב את הדברים.
מדברים על שינוי המפה הפוליטית.
מנבאים מהפכה בדמותם של שחקני החיזוק כמו ברוורמן ושלי יחימוביץ.
אבל כולנו ממשיכים ללכת עם רטייה על העיניים ? ומאמינים שבדרך החדשה הזו, נעלים את עקבותיהם של התככים ההם.
אינני רוצה להשוות את מעגל הנבחרים ה"משפחתי" הזה בדימויים מהעולם הלא רחוק מאיתנו במזרח התיכון ? אבל ניצני עלים ירוקים אינני רואה צצים מתוך סבך הקוצים הזה.
...בהצלחה לכל המתמודדים בפריימריס ובבחירות לכנסת הבאה.
פובליציסט ופעיל ציבור
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
