בפרשת השבוע, פרשת "צ?ו", ממשיך הכתוב לעסוק בהקרבת קרבנות בבית המקדש, כהמשך לפרשה הקודמת, פרשת "ו?י??ק?ר?א", שעוסקת, כזכור, בעיקר בנסיבות השונות להבאת קרבן. בפרשת "צ?ו", המיקוד הוא בכוהנים העוסקים במלאכה.
בהבאת קרבנות דנו כבר, ואף ביטאנו עמדה כלפי התהליך. לכן, איננו מתכוונים לעסוק בכך שוב השבוע.
לעומת-זאת, השבת חל שושן פורים ומיום רביעי עטויה הארץ במסכות ותחפושות וחגיגות.
נעסוק, אפוא הפעם, בפורים, בתחפושות. ליתר דיוק, בתחפושות המתוארות במקרא.
מהי "התחפשות"?
אפשר להגדירה כך: "שינוי המראה העצמי או של הזולת באמצעים שונים שלא יכירוהו" [1].
זה התהליך, אבל, המשמעות היא מורכבת יותר. אפשר, למשל, למצוא במקומות שונים שהתחפשות מבטאת בהרבה מקרים רצונות, שאיפות או חלומות, מוסתרים או אף כאלה שהאדם לא תמיד מודע להם. במינוח אחר, תחפושת מוציאה לאור, לעתים, זהויות חבויות באדם.
בכלל ההתחפשויות ניתן להבחין בשתי משמעויות: "הסתרת זהות" או "העמדת פנים".
בשלב הראשון נעיין במספר התחפשויות המתוארות במקרא, בשלב השני נדון בהשלכות אחדות.
הסתרת הזהות:
יעקב מתחפש לעשו [2]: היוזמה להתחפשות זו באה מרבקה האם השומעת על כוונתו של יצחק האב לברך את עשו. היא מעונינת שיצחק יברך את יעקב ולא את עשו. ולמרות חששותיו של יעקב היא מצליחה לשכנעו להתחפש ולהופיע בפני יצחק כעשו. אמנם יש הרואים בכך מימוש ההודעה האלוהית לרבקה בעת הריונה [3]. אבל, הכתוב במקרא, לפחות בתחילה, מבקר את ההתחפשות הזו של יעקב כדי לזכות בברכת האב יצחק [4].
תמר מתחפשת לזונה [5]: תמר מתאלמנת משני בניו הבוגרים של יהודה ונותרת עגונה. היא מחכה להתבגרות האח השלישי, אבל יהודה האב אינו ממהר להציע לבן הזקונים שלו את תמר [6]. האלמנה עושה מעשה: היא מתחפשת לזונה כדי לחיות זרע מיהודה ח?מ?יה?. יהודה אכן שוכב עם כלתו, בחשבו שהיא זונה זרה. תמר נכנסת להריון, וכל הסיפור מתגלה.
התגובה להתנהגות תמר היא חיובית באופן מפורש וזאת בשני מובנים: א. יהודה עצמו מודה שתמר צדקה [7]. ב. אחד הבנים של תמר ויהודה, לפי הסיפור המקראי, הוא האב הקדמון של דוד המלך [8].
שאול מתחפש בבואו אל בעלת-האוב [9]: שאול עומד בפני מלחמה עם הפלשתים. פניותיו אל אלוהים לסעד אינן נענות [10]. שאול חרד מהמלחמה עם פלשתים, כך הוא מגיע מחופש אל בעלת-אוב, כי הוא עצמו אסר על פעילות בעלי-האוב [11]. ההתייחסות למעשה ההתחפשות של שאול היא מורכבת. מצד אחד באה בעלת האוב אל שאול בטענה קשה: "ו?ת??ז?ע?ק ב??קו?ל ג??דו?ל ו?ת??אמ?ר ה?א?ש???ה א?ל ש??או?ל ל?אמ?ר ל?מ??ה ר?מ??ית?נ?י ו?א?ת??ה ש??או?ל" (שמ"א כח, יב). מצד שני היא מרחמת עליו ומכינה לו ארוחה מלאה [12]. אבל, בסך הכל, שאול הוא מתואר כאן כאדם נואש ובודד, שמעשה ההתחפשות משקף אותו.
===
עד כאן, שלוש דוגמאות להסתרת זהות. במקרא אפשר למצוא גם סוג אחר של "התחפשות", העמדת פנים, כלומר, הדמות אינה מסתירה את זהותה אבל היא מעמידה פנים כבעלת תכונה או אופי אחרים, להלן מספר דוגמאות.
===
העמדת פנים
קין אינו אחראי על הבל [13]: לאחר רצח הבל על-ידי קין, קין מעמיד פנים, כאילו אינו יודע על כך דבר: "ו?י??אמ?ר ל?א י?ד?ע?ת??י ה?ש??מ?ר א?ח?י א?נ?כ?י" (ברא' ד, ט). הסיפור המקראי מעלה יחס ביקורתי מאוד. ברור שהעמדת הפנים הזו הנה רק פן, כמעט לא חשוב, לעומת מעשה הרצח שהוא מגונה גם בשל התעלמות קין מאזהרת אלוהים בפני הסכנה [14].
אברהם ויצחק מציגים את נשותיהם כאחיותיהם [15]: אברהם ויצחק החוששים לחייהם, מבקשים מנשותיהם (שרה ורבקה בהתאמה) שהן תעמדנה פנים כאילו כל אישה היא אחות של האיש. מסגרת סיפורית זו חוזרת שלוש פעמים, פעמיים בין אברהם ושרה, ופעם בן יצחק לרבקה.
הסיפור, בשלושת מופעיו, מעלה ביקורת חמורה.
א. המניע "להקריב" את גוף ורגשות האישה למען חיי הגבר, לא יכול להתקבל באופן חיובי [16].
ב. אבל גם בסיפור עצמו מושמעת ביקורת מפי המלכים [17].
אכן, העמדות-פנים שאינן מוסיפות כבוד לדמות אבותינו.
דוד משים עצמו משוגע [18]: דוד, לאחר נצחונו על גולית וקנאת שאול בו, נמלט לתחום השלטון של אכיש מלך גת. לאחר שעבדי אכיש מזהים אותו דוד חרד לגורלו [19]. דוד בוחר להעמיד פני משוגע כדי להינצל [20].
במקרא אין התייחסות להעמדת פנים זו.
מצד אחד, אדם בסכנת-חיים לא יגונה על כל מעשה שייעשה כדי להימלט מן הסכנה, ומבחינה זו אין לשלול את התנהגות דוד. מצד שני, הנסיבות בהן מסתתר דוד אצל אויבי ישראל אינה מוסיפה מעלה לדמותו של דוד.
אם-כן, ראינו לקט של אירועי התחפשות שיש בהם הסתרת זהות או העמדת פנים. חלקם גונו בסיפור המקראי עצמו, אחרים ניתנים לביקורת מבחינה של הקורא.
ויש גם התחפשויות שזוכות לשבח.
אכן, עצם ההתחפשות או העמדת הפנים אין בהן חיוב או שלילה, השאלה היא ההקשר והמטרה.
וכך גם במציאות החיים, ולא רק בפורים.
אם נסתכל מסביב וגם לתוך עצמנו, נוכל לזהות, ללא מאמץ התחפשויות והעמדות פנים לרוב.
האמנם הן מאופיינות תמיד כחיוביות וראויות לשבח???
הערות ומראה מקום
[1] עפ"י י' כנעני, אוצר הלשון העברית, ירושלים?תל-אביב תשכ"ד, עמ' 1429?1430
[2] בראשית כז, ה?כז.
[3] "כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקדוש ברוך הוא 'ו?ר?ב י?ע?ב?ד צ?ע?יר'" (רשב"ם לברא' כז, יג).
[4] "ו?י??ח?ר?ד י?צ?ח?ק ח?ר?ד?ה ג??ד?ל?ה ע?ד מ?א?ד [...] ו?י??אמ?ר ב??א א?ח?יך? ב??מ?ר?מ?ה ו?י??ק??ח ב??ר?כ?ת?ך?" (ברא' כז, לג...לה). נא לשים-לב, הסופר המקראי אינו מסתפק בתגובתו הרגשית של יצחק, אלא אף שם בפיו גינוי מפורש, בכנותו את המעשה 'ב??מ?ר?מ?ה'.
[5] בראשית לח, א?כו.
[6] "כ??י ר?א?ת?ה כ??י ג?ד?ל ש??ל?ה ו?ה?וא ל?א נ?ת??נ?ה לו? ל?א?ש???ה" (ברא' לח, יד2).
[7] "ו?י??אמ?ר צ?ד?ק?ה מ?מ??נ??י כ??י ע?ל כ??ן ל?א נ?ת?ת??יה? ל?ש??ל?ה ב?נ?י" (ברא' לח, כו).
[8] "ו?א?ל??ה ת?ו?ל?דו?ת פ??ר?ץ פ??ר?ץ הו?ל?יד א?ת ח?צ?רו?ן. ו?ח?צ?רו?ן הו?ל?יד א?ת ר?ם ו?ר?ם הו?ל?יד א?ת ע?מ??ינ?ד?ב. ו?ע?מ??ינ?ד?ב הו?ל?יד א?ת נ?ח?ש?ו?ן ו?נ?ח?ש?ו?ן הו?ל?יד א?ת ש??ל?מ?ה. ו?ש??ל?מו?ן הו?ל?יד א?ת ב??ע?ז ו?ב?ע?ז הו?ל?יד א?ת עו?ב?ד. ו?ע?ב?ד הו?ל?יד א?ת י?ש??י ו?י?ש??י הו?ל?יד א?ת ד??ו?ד" (רות ד, יח?כב).
[9] שמ"א כח, א?כה.
[10] "ו?י??ק??ב?צו? פ?ל?ש??ת??ים ו?י??ב?או? ו?י??ח?נו? ב?ש?ו?נ?ם ו?י??ק?ב??ץ ש??או?ל א?ת כ??ל י?ש??ר?א?ל ו?י??ח?נו? ב??ג??ל?ב??ע?. ו?י??ר?א ש??או?ל א?ת מ?ח?נ?ה פ?ל?ש??ת??ים ו?י??ר?א ו?י??ח?ר?ד ל?ב?ו? מ?א?ד. ו?י??ש??א?ל ש??או?ל ב??ה' ו?ל?א ע?נ?הו? י?ק?ו?ק ג??ם ב??ח?ל?מו?ת ג??ם ב??או?ר?ים ג??ם ב??נ??ב?יא?ם" (שמ"א כח, ד?ו).
[11] "ש??או?ל א?ש??ר ה?כ?ר?ית א?ת ה?א?בו?ת ו?א?ת ה?י??ד??ע?נ?י מ?ן ה?א?ר?ץ" (שמ"א כח, ט).
[12] "ו?ע?ת??ה ש??מ?ע נ?א ג?ם א?ת??ה ב??קו?ל ש??פ?ח?ת?ך? ו?א?ש??מ?ה ל?פ?נ?יך? פ??ת ל?ח?ם ו?א?כו?ל ו?יה?י ב?ך? כ??ח? כ??י ת?ל?ך? ב??ד??ר?ך?. ו?י??מ?א?ן ו?י??אמ?ר ל?א א?כ?ל ו?י??פ?ר?צו? בו? ע?ב?ד?יו ו?ג?ם ה?א?ש???ה ו?י??ש??מ?ע ל?ק?ל?ם ו?י??ק?ם מ?ה?א?ר?ץ ו?י??ש??ב א?ל ה?מ??ט??ה. ו?ל?א?ש???ה ע?ג?ל מ?ר?ב??ק ב??ב??י?ת ו?ת??מ?ה?ר ו?ת??ז?ב??ח?הו? ו?ת??ק??ח ק?מ?ח ו?ת??ל?ש? ו?ת??פ?הו? מ?צ?ו?ת. ו?ת??ג??ש? ל?פ?נ?י ש??או?ל ו?ל?פ?נ?י ע?ב?ד?יו ו?י??אכ?לו? ו?י??ק?מו? ו?י??ל?כו? ב??ל??י?ל?ה ה?הו?א" (שמ"א כח, כב?כה).
[13] בראשית ד, ג?טו.
[14] "ה?לו?א א?ם ת??יט?יב ש??א?ת ו?א?ם ל?א ת?יט?יב ל?פ??ת?ח ח?ט??את ר?ב?ץ ו?א?ל?יך? ת??ש?ו?ק?תו? ו?א?ת??ה ת??מ?ש??ל ב?ו? [...]
ו?י??אמ?ר מ?ה ע?ש??ית? קו?ל ד??מ?י א?ח?יך? צ?ע?ק?ים א?ל?י מ?ן ה?א?ד?מ?ה. ו?ע?ת??ה א?רו?ר א?ת??ה מ?ן ה?א?ד?מ?ה א?ש??ר פ??צ?ת?ה א?ת פ??יה? ל?ק?ח?ת א?ת ד??מ?י א?ח?יך? מ?י??ד?ך?. כ??י ת?ע?ב?ד א?ת ה?א?ד?מ?ה ל?א ת?ס?ף ת??ת כ??ח?ה? ל?ך? נ?ע ו?נ?ד ת??ה?י?ה ב?א?ר?ץ" (ברא' ד, ז...י, יא?יב).
[15] בראשית יב, י?כ; כ, א?יח; כו, ו?יא.
[16] "ה?נ??ה נ?א י?ד?ע?ת??י כ??י א?ש???ה י?פ?ת מ?ר?א?ה א?ת??: ו?ה?י?ה כ??י י?ר?או? א?ת?ך? ה?מ??צ?ר?ים ו?א?מ?רו? א?ש??ת?ו? ז?את ו?ה?ר?גו? א?ת?י ו?א?ת?ך? י?ח?י?ו?. (יג) א?מ?ר?י נ?א א?ח?ת?י א?ת?? ל?מ?ע?ן י?יט?ב ל?י ב?ע?בו?ר?ך? ו?ח?י?ת?ה נ?פ?ש??י ב??ג?ל?ל?ך?" (ברא' יב, יא?יג).
[17] "ו?י??ק?ר?א פ?ר?ע?ה ל?א?ב?ר?ם ו?י??אמ?ר מ?ה ז??את ע?ש??ית? ל??י ל?מ??ה ל?א ה?ג??ד?ת?? ל??י כ??י א?ש??ת??ך? ה?וא. ל?מ?ה א?מ?ר?ת?? א?ח?ת?י ה?וא ו?א?ק??ח א?ת?ה? ל?י ל?א?ש???ה ו?ע?ת??ה ה?נ??ה א?ש??ת??ך? ק?ח ו?ל?ך?" (ברא' יב, יח?יט).
"ו?י??ק?ר?א א?ב?ימ?ל?ך? ל?א?ב?ר?ה?ם ו?י??אמ?ר לו? מ?ה ע?ש??ית? ל??נו? ו?מ?ה ח?ט?את?י ל?ך? כ??י ה?ב?את? ע?ל?י ו?ע?ל מ?מ?ל?כ?ת??י ח?ט?א?ה ג?ד?ל?ה מ?ע?ש??ים א?ש??ר ל?א י?ע?ש?ו? ע?ש??ית? ע?מ??ד?י. ו?י??אמ?ר א?ב?ימ?ל?ך? א?ל א?ב?ר?ה?ם מ?ה ר?א?ית? כ??י ע?ש??ית? א?ת ה?ד??ב?ר ה?ז??ה" (ברא' כ, ט?י).
"ו?י??ק?ר?א א?ב?ימ?ל?ך? ל?י?צ?ח?ק ו?י??אמ?ר א?ך? ה?נ??ה א?ש??ת??ך? ה?וא ו?א?יך? א?מ?ר?ת?? א?ח?ת?י ה?וא ו?י??אמ?ר א?ל?יו י?צ?ח?ק כ??י א?מ?ר?ת??י פ??ן א?מו?ת ע?ל?יה?. ו?י??אמ?ר א?ב?ימ?ל?ך? מ?ה ז??את ע?ש??ית? ל??נו? כ??מ?ע?ט ש??כ?ב א?ח?ד ה?ע?ם א?ת א?ש??ת??ך? ו?ה?ב?את? ע?ל?ינו? א?ש??ם" (ברא' כו, ט?י).
[18] שמ"א כא, יא?טז.
[19] "ו?י??ש??ם ד??ו?ד א?ת ה?ד??ב?ר?ים ה?א?ל??ה ב??ל?ב?בו? ו?י??ר?א מ?א?ד מ?פ??נ?י א?כ?יש? מ?ל?ך? ג??ת" (שמ"א כא, יג).
[20] "ו?י?ש??נ?ו? א?ת ט?ע?מו? ב??ע?ינ?יה?ם ו?י??ת?ה?ל?ל ב??י?ד?ם ו?י?ת?יו ע?ל ד??ל?תו?ת ה?ש???ע?ר ו?י?ו?ר?ד ר?ירו? א?ל ז?ק?נו?:
ו?י??אמ?ר א?כ?יש? א?ל ע?ב?ד?יו ה?נ??ה ת?ר?או? א?יש? מ?ש??ת??ג??ע? ל?מ??ה ת??ב?יאו? א?תו? א?ל?י. ח?ס?ר מ?ש??ג??ע?ים א?נ?י כ??י ה?ב?את?ם א?ת ז?ה ל?ה?ש??ת??ג??ע? ע?ל?י ה?ז?ה י?בו?א א?ל ב??ית?י" (שמ"א כא, יד?טז).
[21]. יש דוגמאות נוספות, אבל קוצר המצע הנוכחי אפשר לדון רק בחלקן.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
