ביקורת הצגה-המאה השלושים-דוד אבידן-תיאטרון בית ירון ירושלמי 

אתחיל את דברי באיחולי הצלחה ליוזמה הברוכה של הבמאים והעוסקים בתיאטרון ארי רמז,יענקלה יעקובסון ויעל טילמן להקים בעזרתו של איש העסקים מיקי ירושלמי תיאטרון -במה חדשה ליצירה הישראלית,תיאטרון מקורי ואיכותי שיפעל בצורה רצופה.
התיאטרון מעלה כעת במקביל 3הצגות שהוצגו במקומות שונים והורדו מחוסר במה להמשך.
אחת מהשלוש ההצגות הנה "המאה השלושים"שנוצרה וזכתה בציון לשבח על עיבוד ועוד בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר2007
המשורר דוד אבידן איש רב יצירה בתחומי אמנות שונים נפטר ב1995 בחוסר כל וללא הערכה לה היה ראוי.זו הגיע אך לאחר שנים.
ארי רמז עיבד וביים למסכת אחת רצופה שילוב מהשירה והפרוזה של אבידן כאשר השתמש רק במילים מכתביו של אבידן.
אין זו הצגה במובן המקובל של המילה.
אין בה עלילה כל שהיא,אין תוכן מוגדר אלא רצף של מילים מקסימות ונהדרות מהשירה והפרוזה שכתב.
הטקסט נשמע לך כאילו אבסטרקטי אך אם מתעמק אתה בו הרי יש בו משמעות עמוקה.
חלקים מההצגה מתנהלים באיטיות דבר המגביר את המתח נותן לך אפשרות להתעמק ולהבין יותר את משמעות המילים שלפעמים אין קשר ביניהן.
יש בבימוי דברים קטנים חביבים כגון שימוש באור וצל,צלילי משולש מוסיקלי,פנטומימה וכו המוסיפים ענין שלא היה חסר גם כך.
הביצוע היוצא מהכלל של אייר וולפה,אירית זפרן וזאב שמשוני עם קרינות של יואב יפת הן במשחק הן בתנועה והן בשירה יוצרים מופע לא שיגרתי מיוחד ויחודי המקרב אלינו את אבידן שלא כל כך היה מובן לכולם בחייו.
השחקנים שיחקו ברגש,בהבעה חזקה,בפאטוס והתרגשות.היו גם חלקי תנועה ,מוסיקה מצוינת מאת רן בגנו ש היו בה גם צלילים כאילו מהחלל שהתאימו להפליא לשירה
אומר אבידן "מיטב יצירותי הן אלה שלא כתבתי ולא אכתוב לעולם" "אלי אלי יש לי חשבון איתך בראת אותי בצלמך וצלמך לא מספיק טוב" "אני לא חי משירה.השירה חייה ממני" "אנשים כמוני קובעים את הפוטליטיקה של הלשון"."אנחנו קובעים איך ידברו בעתיד".
ההצגה הנמשכת כ 50 דקות בלבד והמורכבת מקטעים ללא כל קשר ביניהם פרט לכך שהכל נכתב ע''י אבידן גורמת לכך שאתה מקבל בסופו של דבר דבר שלם אחד מקסים הממריץ אותך לחזור ולקרוא בביתך משיריו.
אתה יוצא מרותק מהשירה היפה הבימוי והשילוב הנהדרים שעשה הבמאי והמעבד ארי אמז .
ההצגה שוטפת,קולחת,אתה שומע מילים ועוד מילים אתה מקשיב להן הן מהפנטות אותך ואתה מבין את המסר.אמנם שירתו של אבידן לא קלה אך בעיבוד והשילוב שנעשו בצורה יוצאת מהכלל אתה מגלה את גאוניותו של המחבר בשפע המילים ששמעת.
כל עוד מילים אלו היו מפוזרות ביצירותיו הרבות ולא רוכזו קשה היה לקבל את הרושם הנכון מיצירותיו.
אני מסיר את הכובע בפני הבמאי שהצליח לחבר את המילים לאחד אותם לשלמות אחת ולתת להם חיים חדשים.
בתכניה כתוב ששלושת השחקנים התחייבו לא לקיים ערב שירה ולא לספר תולדות חייו של אבידן . הם עמדו בהבטחתם השתמשו במילותיו עם קשר נהדר ביניהן ויוצרים דבר שהוא מעבר לסיפור תולדות חייו או ערב שירה סתם.
כאמור ההצגה זכתה לציון לשבח ונימוקי השופטים אז היו כי "זה קונצרט לשלושה שחקנים ולטקסט".אני מסכים במאת האחוזים עם נימוקים אלו.
שם ההצגה"המאה השלושים"הנו כשם הוצאת הספרים הפרטית של אבידן שדרך אגב היה מועמד לפרס נובל לספרות שלא זכה בו.
לראות או לא לראות:מרתק,מיוחד,חריג בנוף ההצגות,לרוץ.
נכתב על ידי elybikoret , 15/3/2008 01:39
elybikoret

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי