פיסול - כשרון והשקעה על כף המאזניים 

אנשים רבים חולמים או חלמו לפסל.
רובם אינם מנסים ללמוד כלל בשל התחושה של העדר כשרון. אלה הפונים למורה ומתעניינים באפשרות ללמוד נמצאים בטווח שבין שני קצוות: אלה שרואים עצמם כשרונים ויצירתיים וזקוקים לרכוש ידע טכני בלבד, ואלה שמתלבטים כי אינם מאמינים ביכולתם להתמודד עם מקצוע כה מורכב ועתיר ידע, אפילו אם מרגישים "מוכשרים" לכך.

מהו כשרון של תלמיד?
קשה להגדיר כשרון. אני יודע בוודאות שכל הילדים מציירים מעולה בתחילת הדרך. מדוע הכישרון הזה נקטע? בשל ביקורת עצמית, או בקורת מן הסביבה: הילד משווה את עצמו למה שהוא רואה בסביבה ונדמה לו שאינו מצליח לבטא את עצמו טוב מספיק. או מקבל הצעות ל"שיפור" מן הסביבה שמוכיחות לו שאינו מצליח.
לכן, לדעתי, בכל אדם חבוי כשרון - אם הוא רוצה למצוא את הדרך להתבטא. ולא כל אדם שחושב שהוא כישרוני, הוא באמת שונה מאחרים.
תלמידים מסוימים מהירי תפיסה יותר מאחרים: הם קולטים מהר יותר מידע עיוני או מפנימים מהר יותר ידע מעשי. אלה הם התלמידים הנתפסים כ"כשרונים". אך כמו בספורט - לא כל אלוף הוא אצן. יש גם אלופי מרתון, שכישרונם שונה. בפיסול התפיסה המהירה היא נקודת התחלה, אך לא תנאי בלעדי ואף לא הכרחי. ישנם תלמידים שכישרונם יתגלה רק אחרי שנתיים או שלוש שנות לימוד. לא נוכל לנבא מי מה"ספורטאים" הכל- כך שונים האלה יגיע לתוצאות הטובות ביותר.
כדי להסביר זאת אנסה להבהיר מהי בעיני "יצירתיות".
עבורי, תלמיד יצירתי הוא זה המביא עשר סקיצות לעבודה, כאשר ביקשתי אחת. העשייה הנוספת היא זו הפותחת בפני התלמיד מניפות של אפשרויות, מתוכן הוא יכול ללכת הלאה ולהגיע לתוצאות טובות. יצירתיות היא בראש ובראשונה סקרנות, עניין אמיתי בעשייה, חריצות ופתיחות.
לעיתים רואים יצירתיות בחשיבה פרדוקסאלית או מתגרה וב"רעיון חדש", עליו לא חשבו קודם. לדעתי, דווקא חשיבה של ניגוד היא קלה ונוסחתית. את היצירתיות האמיתית אני מחפש בתחום הניואנס, אליו מגיעים כאשר יוצרים ללא הרף. אלפי אמנים עסקו בשאלות של אור וחושך: אך רמברנדט אחד, או זורבאראן אחד הצליחו לרגש את העולם בפרט הקטן, ה"משהו" השונה שהצליח להעביר תחושה באופן אחר ומיוחד.
חדשנות נחשבת אף היא לסממן של יצירתיות: אולם אם נתעמק ברעיונות החדשים ונחקור את תולדות האמנות נגלה שהם גרסאות עכשוויות של יצירה קדומה או עממית, או תולדה של תהליך סמוי מן העין שגיבוריו העמלניים לא נודעו.
נחזור לשאלה על מהות הכישרון: אני מציע לראות כשרון כיכולת להרבות בעשייה, להתמיד מתוך עניין אמיתי ולהיפתח להעשרה מן הסביבה, מן ההיסטוריה, מן הטבע, מן החומר. לפיכך, כשאני בודק מועמד ללימודים אני מחפש את המוכנות ללמוד, את הסקרנות להיכנס לעומקו של דבר כדי לחקור ולגלות.
תכונה חשובה של האדם הכישרוני, היא הספק. אני חרד במיוחד לתלמידים ש"יודעים". אמר האדריכל האגדי פרנק לויד רייט: "מומחה הוא אדם שהפסיק לחשוב. הוא יודע. "כשאדם מגיע ללימודים מתוך עמדה שאומרת "יש לי כשרון, אני צריך ללמוד רק טכניקה", אני שומע את אותו ה"אני יודע" הסותם את הגולל על התפתחות הכישרון, גם כשהוא אכן ישנו.
זה המקום להבהיר שכשרון ואמנות אינן מילים נרדפות. כשאני אומר שכל אדם הוא כישרוני בפוטנציה, אני מסכים עם האמירה ש"כל אדם הוא אמן". אולם איני מסכים כלל עם האמירה שכל אדם "עושה אמנות". אמנות, בעיני, היא הדרגה הגבוהה ביותר של העשייה בכל מקצוע, כדוגמת הפיסול בו אנו עוסקים. אמנות היא תוצר של תרכובת מיוחדת של כשרון, כפי שניסינו להגדירו, הבנה עמוקה של השפה בה יוצר האמן, ניסיון רב ועושר רגשי. עושר רגשי אי אפשר ללמוד - אולם את שפת הפיסול ניתן ללמוד, וניסיון ניתן לרכוש בהשקעה ובהתמדה בעשייה.

לסיכום, לעולם תהה ההצלחה האמנותית בלתי ניתנת לניבוי, אולם אפשר להביא כל אדם למימוש מרבי של הכישרון הטבעי עימו הוא בא לעולם - בתנאי שהוא מוכן להשקיע רגש, זמן ועבודה, ובתנאי שהוא בעל עניין אמיתי, סקרן, חרוץ ופתוח ללמידה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי