אחדות ישראל מביאה את השכינה.
"ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד. ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'..." (שמות לט, לב)
נשאלת השאלה: איפה ראינו שבני ישראל עשו עבודה כלשהי במשכן?
הרי נאמר:
"ויעש כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן..." (שמות לו, ה)
וכן: "ויעש בצלאל את הארון.." (שמות לז, א).
לא מצאנו שמוזכרת כל עשייה של בני ישראל. אלא בסוף העבודה כשכלתה העבודה, כשנאמר: "ויעשו בני ישראל..". אבל איפה?
ומסביר האברבאנל: "ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה כן עשו", רוצה לומר, שבני ישראל כולם השתתפו במעשה כלשהו הקשור במשכן - אלה לתת תרומה ונדבה ואלה לעשות מלאכה ? ובכך עשו כאשר ציווה השם"
ומתרץ ה"אור החיים" הקדוש: "הגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב - הרי ידוע ששלוחו של אדם כמותו, וכך הרי כאילו כל ישראל עשו".
ומעמיק ה"אור החיים" הקדוש בהסבר רעיוני:
"התורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה... ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' ציווה תרי"ג מצוות ומן הנמנע שאדם אחד יקיים את כולם".
ומתחלקות המצוות בין עם ישראל. יש מצוות לכהנים, מצוות ללויים, יש מצוות לכלל ישראל ויש מצוות המיועדות לנשים בלבד ולכל אחד יש מצוות המיוחדות לו שאחר אינו יכול.
ובכך רואים אנו גדולתה של התורה. ניתנה תורה לעם ישראל כולו על פלגיו השונים למען יקיים אותה. כל אחד כפי שצווה. ובני ישראל יחד רק באחדותם יוכלו לקיים את כולה. וכפי שהתורה כולה אינה יכולה להתקיים אלא ע"י כל העם, כך המשכן נבנה בהשתתפות כל העם כולו.
"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" ? כשהם עושים ביחד הקב"ה שוכן בתוכם. בתוך עמו ישראל.
אמרו חכמינו כי המשכן נקרא מקדש והמקדש נקרא משכן.
מקדש - משום שקידשוהו בני ישראל והתכנסו בו לדברים שבקדושה.
משכן - משום שהשם יתברך השכין שם שכינתו.
ולפיכך נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח) - ללמדנו: את ה"מקדש" עושים בני ישראל. ואילו את המשכן עושה השם יתברך על ידי "ושכנתי...".
ומכאן שחורבנם של המקדשים מרומז במילה "משכן", (אף כי המשכן נגנז ולא נחרב).
כי כאשר הקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו, חדל המשכן מלהיות "משכן". והשכינה מסתלקת כשאין אחדות בעם. אין השכינה מוצאת נחת רוח בעם מפולג. כי כפי שנבנה המשכן ע"י כל העם, כל אחד נתן חלק. כך יוכל המשכן להתקיים וכך יוכל לקום מחדש, בעזרת השם, רק ע"י אחדות עם ישראל.
"כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ, לח).
בכל המסעות והטלטולים שיעשו ישראל, יזכרו תמיד כי ה' יתברך לא יטשם ולא יעזבם. בזמנים טובים בעת "יומם" עמוד הענן האלוקי הוא ההולך לפניהם...ובזמנים רעים וקשים בעת "לילה", יהיה עמוד הענן כ"אש" אשר תאכל את הצפעונים החורשים מזימות להשמיד את בני ישראל...עצותיהם תופרנה "כי עמנו קל" - כי הולך אתנו עמוד האש האלוקי השומר על קיומנו בלילות החושך..." (אבני אזל).
צפורה בראבי
ד.א. teilot1@walla.com
האתר שלי:
http://site.2all.co.il/gamt
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
