עיון בטבלאות הביטוח הלאומי מגלות כמה דברים מעניינים:
ראשית, כולנו משלמים ביטוח אמהות למרות שהסיכוי של כ- 50% מהאוכלוסיה (הגברים) לקבל מענק לידה די קלוש... לטעמי האישי זה בסדר מאחר וברוב המקרים בתהליך היצירה של תינוק/ת מעורב גם גבר, אז אין סיבה שיימנע מתרומה כספית בדיוק כפי שהוא תורם מה DNA שלו.
אבל! אחרי קוריוז משעשע זה, מתחילים לצוף הדברים המרגיזים:
* דמי הביטוח הלאומי לשכיר הם 17.43% מהשכר לעומת 16.23% שמשלם העצמאי (שאפילו מקבל על כך ניכוי במס הכנסה). אם ננטרל מתשלומי השכיר את העובדה שהוא משלם בגין ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל של המעביד, עדין משלם השכיר דמי ביטוח של 17.16% מהכנסתו, כ- 6% יותר ממה שמשלם העצמאי באותה רמת שכר.
* שיעורי התשלום בסעיפים השונים מקיימים הבדלים דרמטיים בין עצמאי ושכיר. להלן שתי דוגמאות כדי לסבר את העין:
1. השכיר משלם בגין ביטוח הזיקנה כ- 13% יותר מאשר העצמאי. מדוע? האם הסיכוי של השכיר להזדקן כל כך גבוה יחסית לעצמאי? האם אנו העצמאים מתים כל כך מוקדם?
2. לצורך ביטוח נכות (כללית), העצמאי משלם כ- 23% פחות מאשר השכיר באותה רמת הכנסה. שוב, למה? האם העצמאים חסינים מפני תאונות? טוב לדעת.
הדבר העיקרי שבו דומה הביטוח הלאומי לביטוח בחברת ביטוח הוא, שבקרות מקרה ביטוח גם אלו וגם אלו עושים כל מאמץ כדי לא לשלם (אל תאמינו לי, תשאלו אנשים שהגישו תביעות). לפיכך, הביטוח הלאומי הוא מס- כמעט ואין קשר בין התשלומים לתקבולים המגיעים לנו. אבל בעוד טבלאות מס הכנסה אחידות לכל הנישומים, בביטוח הלאומי יש עיוותים לא מעטים.
לידיעה.
יוסי נתנזון הוא השותף מנהל במשרד משה נתנזון ושות'. אשמח לקבל הערות והארות על המאמר או בכל נושא אחר לכתובת: articles@natanson.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



