את דובי הכרתי לראשונה לפני מספר חודשים בנמל התעופה בן-גוריון, שעה שנפרדתי מחבר טוב שטס לטיול שורשים קבוצתי ברומניה.
רגע אחד לאחר ש"נפל לי האסימון", פניתי לדובי ושאלתי אותו מדוע הוא בא לשיר ולנגן לפני הקשישים בבית האבות? דובי חייך חיוך גדול, עיניו ברוקו לפתע. דובי: "זה סיפור ארוך, אך בוא נסכם שזאת הדרך שלי לתרום משהו לחברה וזה חשוב לי מאוד".
ואכן, סיפור חייו המעניין של דובי אברמוביץ, בן ה-56, הנראה צעיר הרבה מכפי גילו, פנסיונר של משטרת ישראל, נשוי לדינה, מורה בבית הספר "רעות", בהוד-השרון, אב לשלושה וסב לנכדה בת 3, יכול היה למלא בקלות ספר אב-קרס, אך כפי שכבר כתבתי כאן פעם, איני אוהב להלאות את קוראי בפרטי פרטים, לכן אבי רק את עיקרי הדברים.
דובי נולד בשנת 1949 בכפר-סבא, לאמו ז'נטה ולאביו סלומון, כמה חודשים לאחר עלותם ארצה מרומניה. אביו שהיה נגן סקסופון באופרה של בוקרשט ובאופרה העיר יאסי ברומניה, התקבל מיד עם עלותו לעבודה כנגן סכסופון ובסון באופרה הישראלית בתל אביב ובתזמורת משטרת ישראל.
מעצם היותו בן יחיד להוריו, השקיע האב בחינוכו המוסיקלי של בנו הרבה מאוד. כבר בגיל שש החל דובי לנגן על מערכת תופים מקצועית "כמו גדול". בבית הספר היה מלך המסיבות הסלוניות ואהוב הבנות. כאשר התגייס לצבא, התנדב לגולני, אך בד בבד שירת במקביל בתזמורת צה"ל, כנגן טרומבון, תחת שרביטו של המנצח האגדתי יצחק (זיגו) גרצייאני ז"ל. דובי סיים את שירותו הצבאי בשנת 1970 בדרגת רב"ט - והחל להופיע בלילות במועדוני תל אביב כמלווה של זמרים מפורסמים, כמו אבי טולדנו, ששי קשת, ג'וזי כץ ועוד; ובמסעדות רומניות, כנגן טרומבון בתזמורות שניגנו מוזיקה רומנית וגם ליווה בנגינתו זמרים וזמרות רומניים שהגיעו להופעות בארץ ושהמפורסמת בהן הייתה, זנינה מטיי, ידידתו הקרובה של שליט רומניה לשעבר ניקולאי צאושסקו. בשעות היום עבד דובי, באותה תקופה, כנהג שכיר ב"אגד" ובמילואים שימש כנהג אמבולנס צבאי.
שנתיים מאוחר יותר עזב אברמוביץ את ההגה של "אגד", התגייס לתזמורת משטרת ישראל והפך למוסיקאי במשרה מלאה.
מספר דובי: "הופעתי עם תזמורת המשטרה בכל הארץ. מדן ועד אילת, בכל מיני אירועים וטקסים ובין השאר הופענו גם בבית לוינשטיין ובבתי אבות שונים. ראיתי את התגובות החמות והנלהבות של האנשים האלח והחלטתי בלבי שכאשר אצא לגמלאות, אקדיש להם זמן רב יותר".
וכך לפני 3 שנים, לאחר 30 שנות שירות כנגן בתזמורת המשטרה, השתחרר דובי מהשירות בדרגת רס"ר בכיר ויצא לגמלאות. אחרי השחרור למד קורס הדרכה וליווי קבוצות לטיולים בחו"ל.
מאחר ששפת אימו היא רומנית, היה למלווה ומדריך טיולים מקצועי לרומניה. ברם בד בבד לא שכח את אשר הבטיח לעצמו: ובין טיול לטיול החל לנגן בסכסופון ולהופיע בפני קשישים ומוגבלים בבתי אבות.
כיום מופיע דובי בשישה בתי-אבות באזור השרון והמרכז, מפתח-תקווה, הוד-השרון, כפר-סבא, רעננה הרצליה. הרפרטואר שלו כולל קטעי מוזיקה קלאסית קלה, מוזיקה ושירים מסרטים ישנים, נעימות ושירים משנות החמישים והשישים, מוזיקה ישראלית וים-תיכונית, מוזיקה תימנית, רוסית ורומנית. המינון משתנה ומתאים את עצמו בהתאם למוצא דיירי בתי האבות השונים. מאחר שאין מאחוריו תזמורת שלמה, הוא משתמש בפלייבק של דיסקים מיוחדים, שר קריוקי ומנגן בסקסופון ובתוף.
דובי, מה נותנת לך הנגינה והשירה לקשישים בבתי האבות? אני שואל אותו: "כשאני רואה אנשים מבוגרים הבוכים בכי של זיכרונות, געגועים ודמעות של שמחה או כשאני רואה אנשים מוגבלים הרוקדים עם כיסאות גלגלים ומוחאים כפיים אחרי כל שיר שאני מבצע עבורם, אני מרגיש מין הרגשה מיוחדת שכזאת, שתרמתי להם משהו חשוב. אני מרגיש שלקחתי אותם עם המוזיקה שלי למקומות אחרים, לזיכרונות של תקופות אחרות ויפות יותר בחייהם. וזוהי הרגשה נהדרת בשבילי".
עד מתי תמשיך לנגן לקשישים? אני שואל אותו לבסוף: "עד כמה שאוכל. או עד שיגידו לי די, מספיק לך הביתה"...
דני סטולר
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
