כאשר מתייחסים למונח קשב (attention), מתכוונים ליכולת להפנות תשומת לב למשהו שקורה בסביבתנו, לגירוי כלשהוא שמגיע מאחד (או יותר) מן החושים שלנו. למשל, אני צופה בטלויזיה, ולפתע עובר בחוץ אמבולנס. צליל הסירנה הנשמע ימשוך את הקשב שלי. גם אם לפתע אחוש מגע מפתיע (זבוב שהתיישב על היד שלי), הדבר ימשוך את הקשב שלי. הקשב מאפשר תגובה מהירה, בדרך-כלל לגירוי שהוא מעניין, מפתיע, לא-צפוי, או מאיים.
לעומת זאת, ריכוז (concentration) מתייחס לתהליך ממושך של שימת לב והשקעת תשומת לב בגירוי מסוים. הוא אינו מהווה תגובה לשינוי. להיפך - הוא מצריך התמקדות של תשומת הלב בגירוי קבוע, ממושך, פחות מעניין. היכולת להקשיב להרצאה משעממת בהיסטוריה דורשת יכולת ריכוז, וכך גם לנהוג בכביש הערבה עד אילת.
שתי היכולות הללו, של קשב ושל ריכוז, חיוניות להסתגלות שלנו לעולם המשתנה בו אנו חיים. בכל רגע נתון אנו "מוצפים" במידע רב, מסוגים שונים, וממקורות שונים. אנו רואים את המתרחש סביבנו - את האנשים המצויים לידינו, את הריהוט בחדר בו אנו נמצאים, ואת הנוף הנשקף מן החלון. בו-זמנית אנו שומעים מגוון צלילים - קולות הדיבור של האנשים שעימנו, תכנית הטלויזיה מן החדר הסמוך, צפירות כלי הרכב מן הכביש, והמוזיקה מן הרדיו בבית השכנים. אנו קולטים גם מידע הקשור למגע - תחושת הרצפה מתחת לרגלינו, הכיסא שעליו אנו יושבים, מגע הבגד שלגופנו, השיער הנוגע באוזניים. חוש הטעם והריח מעבירים אף הם מידע תחושתי רב, בו זמני.
תוך כדי כך, אנחנו חייבים לבחור במה להתרכז, להיכן להפנות את הריכוז שלנו. בזמן שיחה עם חבר, עלי להתרכז בדיבור שלו. בו זמנית עלי להתעלם ממידע שמיעתי רב ולא-רלוונטי - המכוניות שחולפות בסביבה, שאר האנשים שמדברים בחדר, רעש המזגן, המוזיקה המתנגנת ברקע. זוהי יכולת ריכוז. בזמן שיעור - עלי להתרכז במורה שלפני, בדברים שהיא אומרת ובמה שרושמת על הלוח. צבע המכנסיים אותם היא לובשת אינו רלוונטי, ועלי להתעלם ממנו.
אולם, אם יופיע גירוי שונה, אחר, מעניין, מפתיע, מסקרן, או מאיים - הדבר "ילכוד" את הקשב שלי. הגירוי לוכד הקשב יכול להיות מסוגים שונים- צליל חזק או לא נעים, גירוי ראייתי מעניין (אור מסנוור, נחש), תחושה של קור או חום פתאומי, כאב חד.
ניתן לזהות מספר מרכיבים ביכולת הקרויה קשב. למשל: קשב בררני (selective) מקנה אפשרות למקד את תשומת הלב בגירוי מסוים רלוונטי, תוך התעלמות מגירויים אחרים. הכוונת קשב (orienting) מאפשרת להפנות את הקשב למיקום מסוים, ולהעבירו למיקום אחר לפי הצורך (יכולת זו קרויה גם קשב מתחלף). בקרת קשב (executive) זו היכולת לארגן, לתכנן ולבצע פעולות מורכבות, להשתמש בפידבק פנימי וחיצוני, ולשלוט על חלוקה ופיזור של הקשב בהתאם לנסיבות. קשב מתמשך (sustained) זו היכולת להיות קשוב במידה דומה לאורך זמן, וזו למעשה יכולת ריכוז. אם כך, ברור שריכוז הוא סוג מסוים של קשב. ומכאן הקשר ההדוק בין שני המושגים.
שתי היכולות, קשב וריכוז, הן התפתחותיות, דהיינו הולכות ומבשילות עם העלייה בגיל.
תינוקות יכולים להיות מרוכזים דקות ספורות בלבד, והקשב שלהם "נמשך" בקלות. יהיה להם קשה להתעלם מקול רעש חזק שהם שומעים, והוא מייד "ילכוד" את הקשב שלהם. לעומת זאת, ילדים בני שש אמורים להיות מרוכזים כשלושים דקות ברציפות, והם אמורים להיות פחות מוסחים מגירויים לא-רלוונטיים בסביבה. ילד שצועק בחצר בית הספר לא אמור מייד לגרום להם להסטה של הקשב מן המורה המדברת בכיתה.
מובן שהריכוז, וכך גם הקשב, תלויים במידת העניין שלנו. לכל אחד מאיתנו, מבוגרים או ילדים, יש העדפות אופייניות. לצערי הרב, קשה לי להתרכז בהרצאות ארוכות בנושאים פוליטיים-היסטוריים (ובהרצאה כזו הקשב שלי יוסט בקלות), אך אני מצליחה להתרכז היטב בספר מעניין. הילד שלי יכול להתרכז במשך שעות בתכניות טלויזיה בערוץ ג'טיקס או במשחק במחשב, ולא משנה כמה פעמים אקרא לו - לא אצליח למשוך את הקשב שלו. יכולת הריכוז נמדדת דווקא במצבים בהם הגירוי הוא פחות מעניין, יותר שיגרתי ויותר חזרתי.
הפרעות קשב וריכוז (ADD, Attention Deficit Disorder או ADHD, Attention Deficit Hyperactivity Disorder) נחשבות כיום להפרעות שכיחות ביותר בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה של הילד. מצבים רפואיים אלו כוללים קשיים בשלושה תחומים עיקריים:
- קשיי קשב - מוסחות גבוהה על-ידי גירויים לא-רלוונטיים
- אימפולסיביות וקשיים בשליטה ובריסון של דחפים
- היפראקטיביות, אי שקט פסיכו-מוטורי, פעילות יתר
חלק מן המאובחנים מתאפיינים בעיקר בחוסר הקשב, חלקם דווקא אימפולסיביים והיפר-אקטיביים, וחלקם משלבים את כלל המאפיינים. במילים אחרות, ההפרעה מופיעה במגוון ביטויים. שכיחות הפרעות קשב וריכוז - 5-10% מהאוכלוסייה (מרבית הסובלים ממנה הם בנים). בשל ההשלכות הנרחבות של הפרעה זו על תחומים רבים (יכולת לימודית נמוכה, תת-הישגיות, מצב רגשי של תסכול ודחייה, יחסים חברתיים לקויים, דימוי עצמי נמוך) ובשל העובדה שאינה חולפת, קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם של הפרעת קשב וריכוז, ולמתן טיפול מתאים במידת הצורך.
קלינאית תקשורת PhD, עוסקת באבחון ובטיפול במגוון רחב של הפרעות שפה, דיבור, תקשורת, קול וגמגום, בקרב ילדים ומבוגרים. מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל. מרצה ומנחה סדנאות במגוון תחומים.
http://www.michal-icht.ask4.co.il
http://www.michal-icht.ask4.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
