מקומה של האישה במקרא הוא די מצומצם. לפי הכתוב, רוב העוסקים בהנהגה ובפעילות כלכלית, מדינית, חברתית ודתית הם אנשים ולא נשים.
עם-זאת, לא אחת מאיר המקרא את האישה באור חיובי ביותר.
ראה למשל את מקום הנשים בהגנה על הילודים הישראלים במצריים [1] ובמיוחד בפירוט רב בסיפור הולדת משה [2].
גם בפרשת השבוע, פרשת "ו?י??ק?ה?ל", אנו מגלים התייחסות מיוחדת לנשים.
לכאורה, פרשת "ו?י??ק?ה?ל" היא, בהרבה מובנים, חזרה על פרשת "ת??רו?מ?ה". יש הבודקים דברים דומים ודברים שונים בהנחיות לבניית המשכן, נושא שעשוי וודאי לעורר עניין גם אצל ארכיטקטים ובוני בתים בתי כנסת ומקומות פולחן.
אנו נתמקד הפעם בהבדל של בני-אדם, כלומר, בפרשת "ת??רו?מ?ה" כל העוסקים בתרומה ובהתארגנות לבניית המשכן הם אנשים, ואילו בפרשת השבוע יש איזכור חוזר של הנשים.
נציג את הנתונים ואחר כך נדון מעט בכך.
בפרשת "ת??רו?מ?ה" מנחה ה' את משה לפנות אל העם בבקשה לתרום בזה הנוסח: "ד??ב??ר א?ל ב??נ?י י?ש??ר?א?ל ו?י?ק?חו? ל?י ת??רו?מ?ה מ?א?ת כ??ל א?יש? א?ש??ר י?ד??ב?נ?ו? ל?ב?ו? ת??ק?חו? א?ת ת??רו?מ?ת?י" (שמות כה, ב).
ואילו בפרשת השבוע הנוכחי, פרשת "ו?י??ק?ה?ל", מנוסחת הפניה אחרת: "ו?י??אמ?ר מ?ש??ה א?ל כ??ל ע?ד?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל ל?אמ?ר ז?ה ה?ד??ב?ר א?ש??ר צ?ו??ה ה' ל?אמ?ר: ק?חו? מ?א?ת??כ?ם ת??רו?מ?ה ל?ה' כ??ל נ?ד?יב ל?ב?ו? י?ב?יא?ה? א?ת ת??רו?מ?ת ה' ז?ה?ב ו?כ?ס?ף ו?נ?ח?ש??ת" (שמות לה, ד?ה).
תשומת לבכם שלני דברים: מצד אחד השורש נד"ב חוזר בשני הנוסחים, כלומר יסוד הנתינה החופשית חשוב בשתי האמירות. אבל מצד שני יש הבדל בניסוח קהל היעד: בעוד שבאמירה הראשונה מנוסח קהל היעד בשם "כ??ל א?יש?" הרי בנוסח השני אנו מוצאים "כ??ל ע?ד?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל".
מקרי?
לטעמי לא, בנוסח השני, קהל היעד הוא מקיף יותר, ואכן, בהמשך פרשת השבוע אנו מוצאים במפורש גם את הנשים, מה שלא מצוי בפרשת "ת??רו?מ?ה".
לאחר ציון חוזר של קהל היעד שהקשיב לדברי משה, נאמר: "ו?י??צ?או? כ??ל ע?ד?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל מ?ל??פ?נ?י מ?ש??ה" (שמות לה, כ). מופיעה התייחסות לביצוע. בתחילה כתוב: "ו?י??ב?או? כ??ל א?יש? א?ש??ר נ?ש??או? ל?ב?ו? ו?כ?ל א?ש??ר נ?ד?ב?ה רו?חו? א?תו? ה?ב?יאו? א?ת ת??רו?מ?ת ה' ל?מ?ל?אכ?ת א?ה?ל מו?ע?ד ו?ל?כ?ל ע?ב?ד?תו? ו?ל?ב?ג?ד?י ה?ק??ד?ש?" (שמות לה, כא). אבל, מיד, בפסוק העוקב, אנו מוצאים: "ו?י??ב?או? ה?א?נ?ש??ים ע?ל ה?נ??ש??ים כ??ל נ?ד?יב ל?ב ה?ב?יאו? ח?ח ו?נ?ז?ם ו?ט?ב??ע?ת ו?כו?מ?ז כ??ל כ??ל?י ז?ה?ב ו?כ?ל א?יש? א?ש??ר ה?נ?יף ת??נו?פ?ת ז?ה?ב ל?ה'" (שם, כב). ביישום הצו מופיעות הנשים כמו האנשים! הביטוי המרכזי כאן הוא "ה?א?נ?ש??ים ע?ל ה?נ??ש??ים". פרשנים אחדים מבינים בו 'אנשים עם נשים' [3], אחרים 'בהתייעצות עם נשים' [4] ויש המבינים בכך שמקור התרומה הוא בעדיי הנשים [5]. כל קורא יכול לאמץ לו את הפרשנות הנראית לו, או את כולם. בכל אופן, החשוב הוא, שהכתוב מעלה את הנשים באופן שוויוני לאנשים.
נראה לי שדי היה לנו בכך, אבל, הכתוב אינו מסתפק.
האנשים מתוארים רק כך שהם "מביאים" תרומות, והנה הנשים מצוינות לא רק כתורמות מוצרים אלה הן גם יוצרות: "ו?כ?ל א?ש???ה ח?כ?מ?ת ל?ב ב??י?ד?יה? ט?וו? ו?י??ב?יאו? מ?ט?ו?ה א?ת ה?ת??כ?ל?ת ו?א?ת ה?א?ר?ג??מ?ן א?ת ת?ו?ל?ע?ת ה?ש???נ?י ו?א?ת ה?ש???ש?. ו?כ?ל ה?נ??ש??ים א?ש??ר נ?ש??א ל?ב??ן א?ת?נ?ה ב??ח?כ?מ?ה ט?וו? א?ת ה?ע?ז??ים" (שם, כה?כו). הכתוב אינו מסתפק בציון הנשים רק כיוצרות תרומה, אלא הוא מדגיש שהן יוצרות ב"ח?כ?מ?ת ל?ב", יצירה שנובעת מתוך "ל?ב??ן". היש שבח גדול מכך?
והסיכום הוא: "כ??ל א?יש? ו?א?ש???ה א?ש??ר נ?ד?ב ל?ב??ם א?ת?ם ל?ה?ב?יא ל?כ?ל ה?מ??ל?אכ?ה א?ש??ר צ?ו??ה ה' ל?ע?ש?ו?ת ב??י?ד מ?ש??ה ה?ב?יאו? ב?נ?י י?ש??ר?א?ל נ?ד?ב?ה ל?ה'" (שם, כט). האיש והאישה יחד, בשיתוף-פעולה תורמים למשכן הקודש!
מה אנו יכולים להפיק מכך?
א. כל האומר שכל הכתוב במקרא הוא גברי-שוביניסטי, ושעל-פי המקרא רק לאיש זכויות, טועה, וטוב שהוא טועה!
ב. "התורה הבליטה את מעשה הנשים ותרומתן בעת עשיית המשכן, ללמדנו לדורות שבהקמת ביתו של אדם, שאף הוא כמקדש מעט, יש לאישה כוח עצום, פורה ומפרה" [6].
נערות ונשים יקרות, כוח ועוצמה רבים בידיכן, אלה בשילוב עם אחריות, רגש ועדינות יכולים להביא רק טוב לכולם.
למה אתן מחכות?
הערות ומראה מקום
[1] "ו?ת??יר?אן? ה?מ?י?ל??ד?ת א?ת ה?א?ל?ה?ים ו?ל?א ע?ש?ו? כ??א?ש??ר ד??ב??ר א?ל?יה?ן מ?ל?ך? מ?צ?ר?י?ם ו?ת??ח?י??ין? א?ת ה?י?ל?ד?ים:
ו?י??ק?ר?א מ?ל?ך? מ?צ?ר?י?ם ל?מ?י?ל??ד?ת ו?י??אמ?ר ל?ה?ן מ?ד?ו?ע? ע?ש??ית?ן ה?ד??ב?ר ה?ז??ה ו?ת??ח?י??ין? א?ת ה?י?ל?ד?ים: ו?ת??אמ?ר?ן? ה?מ?י?ל??ד?ת א?ל פ??ר?ע?ה כ??י ל?א כ?נ??ש??ים ה?מ??צ?ר?י??ת ה?ע?ב?ר?י??ת כ??י ח?יו?ת ה?נ??ה ב??ט?ר?ם ת??בו?א א?ל?ה?ן ה?מ?י?ל??ד?ת ו?י?ל?דו?" (שמות א, יז?יט).
[2] "ו?ת??ה?ר ה?א?ש???ה ו?ת??ל?ד ב??ן ו?ת??ר?א א?תו? כ??י טו?ב הו?א ו?ת??צ?פ??נ?הו? ש??ל?ש??ה י?ר?ח?ים. ו?ל?א י?כ?ל?ה עו?ד ה?צ??פ?ינו? ו?ת??ק??ח לו? ת??ב?ת ג??מ?א ו?ת??ח?מ?ר?ה ב?ח?מ?ר ו?ב?ז??פ?ת ו?ת??ש??ם ב??ה? א?ת ה?י??ל?ד ו?ת??ש??ם ב??ס?ו?ף ע?ל ש??פ?ת ה?י?א?ר. ו?ת??ת?צ??ב א?ח?תו? מ?ר?ח?ק ל?ד?ע?ה מ?ה י??ע?ש??ה לו?. ו?ת??ר?ד ב??ת פ??ר?ע?ה ל?ר?ח?ץ ע?ל ה?י?א?ר ו?נ?ע?ר?ת?יה? ה?ל?כ?ת ע?ל י?ד ה?י?א?ר ו?ת??ר?א א?ת ה?ת??ב?ה ב??תו?ך? ה?ס?ו?ף ו?ת??ש??ל?ח א?ת א?מ?ת?ה? ו?ת??ק??ח?ה?. ו?ת??פ?ת??ח ו?ת??ר?א?הו? א?ת ה?י??ל?ד ו?ה?נ??ה נ?ע?ר ב??כ?ה ו?ת??ח?מ?ל ע?ל?יו ו?ת??אמ?ר מ?י??ל?ד?י ה?ע?ב?ר?ים ז?ה. ו?ת??אמ?ר א?ח?תו? א?ל ב??ת פ??ר?ע?ה ה?א?ל?ך? ו?ק?ר?את?י ל?ך? א?ש???ה מ?ינ?ק?ת מ?ן ה?ע?ב?ר?י??ת ו?ת?ינ?ק ל?ך? א?ת ה?י??ל?ד. ו?ת??אמ?ר ל?ה? ב??ת פ??ר?ע?ה ל?כ?י ו?ת??ל?ך? ה?ע?ל?מ?ה ו?ת??ק?ר?א א?ת א?ם ה?י??ל?ד. ו?ת??אמ?ר ל?ה? ב??ת פ??ר?ע?ה ה?יל?יכ?י א?ת ה?י??ל?ד ה?ז??ה ו?ה?ינ?ק?הו? ל?י ו?א?נ?י א?ת??ן א?ת ש??כ?ר?ך? ו?ת??ק??ח ה?א?ש???ה ה?י??ל?ד ו?ת??נ?יק?הו?" (שמות ב, ב?ט).
[3] "ויבואו האנשים ע?ם הנשים" (יונתן), "עם הנשים וסמוכין אליהם" (רש"י), "ומלת על הנשים כמו עם הנשים" (ראב"ע, ארוך).
[4] "אחר שבאו הנשים. ויש אומרים על דעת הנשים" (ראב"ע, קצר)
[5] "כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכלן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן" (רמב"ן).
[6] אסתר וסרלאוף, "תרומת הנשים במעשה המשכן", פרשת ויקהל, תשס"ה, דף שבועי, היחידה ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר-אילן, מספר 590.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
