מתכון ללחם בייתי שלא ישאיר את הבלוטות שלכם יבשות 

הכול התחיל עם הלחמניות המתוקות של טל. ראינו כי טוב והתחלנו לשחק עם החומרים. די מהר גילינו שאפיית לחם זה ממש לא סיפור מהסרטים ושבסך הכול, בהשוואה לאפייה, זה גם לא מדע מדויק. אפשר לשחק עם החומרים ולגוון עם התוספים ובסוף לקבל שני כיכרות לחם גאים. הכי כיף, זה לדעת שאנחנו אוכלים לחם מוצק, אחיד, ומשביע ולא אוספת של נקבוביות אוויר כלואות בין קירות דקים של גלוטן ומיני חברים ממצקים ומאריכי חיים.

החומרים הבסיסיים יהיו תמיד:
1 ק"ג קמח (750 גרם קמח מלא, 250 גרם קמח כהה או כוסמין או לבן)
50 גרם שמרים טריים (אנחנו אוהבים את אלו שמגיעים בקובייה אבל אפשר להמיר אותם בכף שמרים יבשים)
1 כפית סוכר (אנחנו שמים סוכר חום)
3-4 כוסות מים פושרים
1 כף שמן (רצוי זית. אפשר גם לוותר. אנחנו גילינו שעם השמן הלחם גמיש יותר)
1 כפית מלח

חומרים שמתחברים טוב והופכים את הלחם לבלי ניתן להזנחה:
סובין חיטה , שיבולת שועל (לא אינסטנט, אלא שלמה), דוחן, קצח, שומשום מלא, גרעיני חמנייה וגם דלעת, קימל, שום כתוש, עשבי תיבול שונים (טריים ויבשים), זיתים, עגבניות מיובשות ועוד ועוד...

איך עושים?

1. מפוררים את השמרים עם האצבעות בקערית, מפזרים כפית סוכר, מוסיפים רבע כוס מים חמימים, מערבבים עד שהחומרים מתערבבים אחד עם השני והשמרים נמסים. מכסים בצלחת ומניחים ליד מקור חום. שמרים אוהבים חמימות אבל לא חום ישיר. הם תופחים נפלא בסביבות 30-35 מעלות). ממתינים עד שהשמרים מגדלים כתר נפוח של המון בועות.

2. בקערה גדולה, מערבבים את הנוזלים ביחד: שמרים, 3 כוסות מים חמימים, שמן ומלח (אנחנו משתמשים באצבעות כאילו היו וו גיטרה של מיקסר). מוסיפים לנוזלים, בהדרגה את הקמח, תוך כדי ערבוב עם האצבעות, עד שהן ממש כואבות (זה השלב שהבצק מתמצק). בשלב הזה, מוציאים את הבצק אל משטח עבודה מקומח ומתחילים לעבד. מוסיפים קמח ומים לסירוגין עד שמתקבל בצק שנוח ללישה, לא יבש ולא רטוב אבל חשוב שיהיה לח וגמיש מאוד. ככל שהבצק גמיש יותר לפני ההתפחה, הלחם שמתקבל פחות דחוס וחונק. לשים הרבה זמן. כמה שיותר יותר טוב. גג - 10 דקות. למאושרים, בעלי המיקסר, החיים מאוד קלים. מוסיפים את רוב הקמח אל הנוזלים ומערבבים עם הוו המפותל של המיקסר כ-10 דקות.

3. מחלקים את הבצק לשתי קערות. מעגלים, סוגרים בשקית ניילון ומכסים במגבת. מניחים במקום חמים להתפחה - עד שמכפיל את עצמו.

4. אחרי שתפח, מוציאים מהקערה, לשים שוב, משהו כמו 5 דקות, מעגלים ומחזירים להתפחה שנייה עד שמכפיל את עצמו (אותה קונסטלציה עם השקית והמגבת והחום).

5. עכשיו מגיע השלב היצירתי. זוכרים שהבצק לא יבש אלא לח מעט. זה כדי שיוכל לקבל תוספים יבשים מבלי לפגום בלחות ובגמישות שלו. אנחנו נוטים לערבב בצלוחית דגנים שונים בכמות כוללת של כחצי עד שלושת רבעי כוס. השילוב שאנחנו מאוד אוהבים: גרעיני חמנייה + דלעת (לא המון), דוחן (מלוא החופן), שיבולת שועל (כמות כנ"ל), שומשום (כמו 2 כפות). לוקחים יחידה אחת של הבצק, מניחים על משטח עבודה, משטחים עם האצבעות, מפזרים גודיס, סוגרים ולשים כך שהתוספים יטמעו בפנים. עושים כך כמה פעמים עד שקולטים שלבצק אין יותר מקום להכיל תוספים. מארגנים את הבצק בצורה הרצויה ומפזרים מעל מעט תוספים לקישוט וטעם. מניחים בתבנית להתפחה אחרונה. (אנחנו עושים בדרך כלל כיכר גדולה בתבנית אינגליש קייק וכיכר אחר עגולה בתבנית עגולה). את התבנית מקמחים בטרם מניחים עליה את הבצק. חורצים קלות את הלחם לפני ההתפחה.

6. אחרי שעה של התפחה, מחממים תנור ל-220 מעלות. כשהתנור חם, מרתיחים קומקום מים. שופכים את המים הרותחים לתבנית אפייה ומניחים על קרקעית התנור. האקט הזה יוצר שחרור של אדים אל חלל התנור ומסייע ביצירת קרום קשה. בקונדיטוריות מקצועיות אופים את הלחמים עם קיטור... מכניסים לתנור את הלחמים למשך 10 דקות. לאחר מכן, מנמיכים את החום ל- 180 מעלות, ואופים עוד 30 דקות. מברישים את הלחמים עם המים הרותחים ומשאירים בתנור לעוד 10 דקות (שלא ישרף...). כשהלחמים מוכנים, מוציאים מיד מהתנור, משחררים מהתבניות ומניחים על רשת לקירור באוויר הפתוח.

אחרי שמתקרר אנחנו פורסים את הלחם, אורזים בשקית והופ, לפריזר. במשך השבוע מוצאות פרוסות הלחם את דרכן אל המצנם ובמהירות בזק נעלמות בקרבנו.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי