הויכוח הציבורי בעד ונגד כניסה קרקעית של צה"ל, במבצע גדול, לרצועת עזה מתנהל כבר מספר חדשים . הוא מתלהט כל אימת שעצמת הקסאמים הנורים על שדרות וישובי הנגב המערבי מתגברת.
על רקע זה פרסם הסופר עמוס עוז רשימה ב"ידיעות אחרונות" ובה יצא נגד מבצע קרקעי גדול. תמצית נימוקיו – מבצע כזה יגבה מחיר דמים כבד מצה"ל .עדיף לנהל מו"מ עם החמאס כדי להגיע לרגיעה. למשא ומתן כזה יהיה מחיר שלא יהיה קל לנו, אבל עדיף לשלם מחיר מדיני כזה על מחיר כבד בנפש חיילנו.
דעתו זו של עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, אינה מפתיעה. היא גם לא חדשה. הוא משמיע דעות בכיוון זה כבר שנים בנושאים שונים העולים בשיח הפוליטי/ציבורי בישראל. יש המסכימים איתו, יש גם מתנגדים להשקפותיו. גם מאמרו האחרון זכה לתגובות, בעיקר של מתנגדים מהצד הימני של המפה הפוליטית, וזה לגיטימי לחלוטין.
אבל הייתה גם תגובה מיוחדת, החורגת מהמקובל . הייתה זו תגובתו של תא"ל במילואים עודד טירה. בעבר קצין תותחנים ראשי ובאזרחות נשיא התאחדות התעשיינים. הוא פרסם מודעה גדולה (בתשלום) בעיתון "הארץ" (14/2/08) ובה יצא נגד דעותיו אלה של עמוס עוז. אי ההסכמה של התא"ל במילואים לדעותיו של הסופר לגיטימית לחלוטין. גם הפרסום של דעה זו במסגרת של מודעה בעיתון הוא בסדר גמור במיוחד כשהתשלום בא מכיסו הפרטי של החתום עליה.
אבל עם כל הכבוד, הנאמר במודעה על ידי עודד טירה הוא לא בסדר. מאד לא. זאת משום שבמודעתו הוא קורא לסופר עמוס עוז לסתום את הפה ולא להביע דעה בויכוח על כניסה קרקעית לעזה. עודד טירה הוא אישיות בכירה. יש לו גינונים וגם נימוסים. לכן הוא אינו משתמש בביטוי "לסתום את הפה" כנגד עמוס עוז. הוא נוקט לשון "ספרותית". כותרת המודעה שפרסם היא "סופרים – אינכם אסטרטגים – הסו". אי אפשר להבין את הקריאה הזו אלא כדרישה מעמוס עוז וסופרים אחרים השותפים לדעתו שישתקו ולא יביעו דעתם זו. בקיצור שיסתמו את הפה.
וכך אומר עודד טירה במודעתו:
"מה מקור הסמכות של עמוס עוז וחלק מחבריו הסופרים, לייעץ לעם ישראל בנושאים אסטרטגיים כמו הכניסה לעזה בפעולה קרקעית? האם עמוס עוז למד אסטרטגיה או התנסה בה? מי שמו מומחה, בעמוד השער של עיתון חשוב, לנושאים מאד מקצועיים? זוהי זילות של מקצוע האסטרטגיה. זוהי שטחיות ורדידות מקצועית, שכה מאפיינת אותנו. הסופרים בנושא זה משמשים גם נושא לחיקוי. עמוס עוז וחבריו הסופרים, אמורים להיות אמונים על ערכים לאומיים כמו למשל סולידריות וערבות הדדית. גם אמונים על ערכים כמו ההסכם הקיים בין מדינה לאזרחיה שבמסגרתו הצבא מגן על תושבי המדינה ולא להיפך. על כך הם לא מדברים. ערך הסולידריות והביטחון הלאומי אינו חשבונאות של נפגעים." את הפניה שלו לעמוס עוז ולחבריו הסופרים מסיים עודד טירה בשתי שורות מודגשות באותיות מובלטות: "עמוס עוז היקר: - הדיבורים האלה מחזירים אותנו לגלות ומרפים את ידנו – הסו." והוא חותם על המודעה בשמו ובדרגתו הצבאית: תא"ל במיל. עודד טירה. (עד כאן הנוסח המלא של המודעה כפי שפורסמה)
אין לי מושג מה היו הישגיו הגדולים ומה הייתה תרומתו האסטרטגית של עודד טירה למדינת ישראל ולצה"ל בתפקידיו השונים בצבא ובשירותו כקצין תותחנים ראשי. אבל דרישתו, בשם הביטחון הלאומי, מעמוס עוז וחבריו הסופרים לשתוק משום שכנראה דעתם אינה עולה בקנה אחד עם דעתו מטילה צל כבד על תרבות הדיון הציבורי בישראל ועל יסודות המשטר הדמוקרטי בה . בעצם הצל מוטל על התא"ל (במילואים) עודד טירה עצמו. אין צורך להמשיך ולפתח את משמעות דרישתו מן הסופרים/אמנים/סתם אזרחים לשתוק ולא להביע דעה בנושא. אפשר לחלוק, להתווכח לשכנע, אבל איסור על הבעת דעה היא דרך המקובלת במשטרים וחברות שלעת עתה הרוב בישראל אינו רוצה לחיות בהן. אני מקווה שאיני טועה בכך.
מנחם רבויהנתונים: תפקידים בכירים בשירות הציבורי בעבר,כותב דעתן בהווה וסבא לשלשה
פורסם גם באתר המחבר:
http://www.notes.co.il/raboy/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
