פרשת כי תישא/ שמות - מהי חשיבותה של השבת?
בשמות לא, יג נאמר: "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם"
השאלה הנשאלת: מי הוא זה שיידע ע"י שמירת השבת שה' מקדש את ישראל?
על כך עונה רב סעדיה גאון: "שלא יוודע הישראלי כי אם בשמירת השבת. אם היה בעיר - לסגור חנות הסחורה, אם בדרך - שלא ילך.
וכך גם מפרש רש"י: "לדעת האומות בה', כי אני ה' מקדשכם".
אולם לא כך מפרש הראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא):
תכלית השבת לפירושו, שנדע אנחנו, עם ישראל, שנביא לידי תודעתנו את בחירתנו. היא הייעוד שלנו ותכלית חיינו: "כי אני ה' מקדשכם".
והוא מסביר: "וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד תורה.
וכן נאמר:"מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" (מל"ב ד, כג).
שבשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה.
"יש פי שניים בהוראת השבת:
האחד ענין הביטול וההפסקה ממלאכה,
והשני עניין יישוב הדעת לעניינים אלוקיים."
(על פי הכתב והקבלה)
והראב"ע מלמדנו שקדושת השבת היא לא רק באי עשיית דברים.
לא רק בזהירות מאיסורי עשייה בשבת. הקדושה היא בעשייה.
אבל עשייה אחרת, שונה משאר ימי החול. בשבת עלינו להפנות מעיינינו ללימוד תורה ולהגביה את הרוח שבשל כך ניתנה לנו השבת.
השבת הינה אי של קדושה בתוך ימי חול מונוטוניים של עשייה. ובאי הקדושה הזה נוכל להצטייד בכוחות נפש עת נחזור במוצאי השבת אל ימי החול.
ומלמדנו הראי"ה קוק זצ"ל: ימי החול מסתירים במהומת העשייה שלהם, את ההוד הרוחני. לקראת השבת משתחררת לה הנפש מכבליה הקשים, ומחפשת לה נתיבות עליונות, חפצים רוחניים, לפי טבעה המקורי.
וזוהי סגולתה של השבת: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם"
מסביר הראי"ה קוק זצ"ל:
"יום קדוש אשר בו תתגלה נטיית האומה - הנטייה של החיים האלוקיים כמו שהם ביחידיה, אות היא לאומה, שיש בסגולת נשמתה צורך ויכולת להתענג על ה', ונועם אלוקי המתכנס לנקודה רוחנית של נשמה יתרה, שרוי בכל אחד מבניה".
צפורה בראבי -
ד.א. teilot1@walla.com
האתר שלי:
http://site.2all.co.il/gamt
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
