סבתי החכמה, שאותה אני מרבה לצטט, אמרה: "ביז צי די קרצ'מה דארפט מען אויך א גלעזעלה ברונפן"- עד שנגיע לפונדק אנו זקוקים לכוסית. יש בינתיים, והמצב הוא קשה מאוד.שר הביטחון, אהוד ברק הוא לדעת הכול אדם מבריק. לפעמים אני חושב שהוא מבריק עצמו לדעת. או כהגדרתה של שולמית עלוני, ביידיש "איין אויבער חכם". כלומר חכם-על. לעתים אני תוהה, איך זה האיש הסופר אינטליגנטי הזה לא משתמש בחכמתו כדי למנוע תקלים שהוא גורם להם בפקחותו. ברק שקט ומאופק, הוא ברק מסוכן, לא רק בפנים אלא גם כלפי אויב. אלא מה ? יש, כאמור, בינתיים. ובינתיים אי אפשר לשבת בשקט ולראות מדי יום תמונות של זעקות ושברון לב. תמונות דומות רואים גם מעבר לגבול. גם הן מעוררות חמלה. הצד השווה שבהם שהן אוטנטיות, בין אם זה נראה לנו או לא נראה לנו , בין אם התגובות הם מאופקות או היסטריות, אני רוצה לראותן. מבחינה זאת הטלוויזיה עושה את מלאכתה.
שדרות, ועזה מולה, הם בשבילנו סוגיה שהיא בחזקת raison d'etre -בכול הקשור לשמירה על השקט והשלווה על הגבול הבינלאומי שלנו וכן ככוח מרתיע כנגד החמאס, הגיהאד ואחרים אשר מתגרים בנו ושמים ללעג את כושרנו, כמעצמה הביטחונית הגדולה ביותר. אם תוסיפו לזה את הכשל נגד החיזבאללה, הרי זה יותר מאשר פגיעה באגו שלנו.
ברק(מן השמים) הוא הפן החזותי של הרעם הקולי ואת הרעם הזה טרם שמענו. אני הומניסט כמו עמיתי ירון לונדון אשר דנו את עמדתו, האקטיביסטית במקרה זה, בצוננים וברותחים. אבל ירון , מעל לכול מעלותיו? איש של יושרה הוא. בין היתר, אי אפשר מצד אחד שלא לקבל את הטיעונים של מתנחלי יש"ע ש "היום זה חברון- מחר זה תל אביב", ומאידך שלא להגיב בצורה הרבה יותר נמרצת כאשר מדובר בעיר בתוך מדינת ישראל. לא ייתכן שלרגע נחשוב ששדרות היא בארץ אחרת. לא ייתכן שלא נקבל תזכורת מדי יום, ואפילו אם זה ייהפך למלודראמטי. שדרות היא שלנו
צעד מתבקש.
כאן, מתבקשת הגשמתה על משקל האמירה הידועה של בן גוריון, עם כול המבוכה שבה: לא חשוב מה יאמרו הבריטים( אלביון היה ונשער צבוע) על קיצוץ כמות החשמל לעזה, אלא מה יעשו היהודים, מעבר לצעד זניח זה. צעד זה, גם אם הוא מדורג- אם יהיה לו אפקט, הרי הוא יהיה שלילי מצד שוחרי זכויות אדם, למיניהם . משום מה הם שוכחים מדי פעם שגם לתושבי שדרות יש הזכות הבסיסית לחיות בשלווה. הפסקת השלטר בצורה הדרגתית היא לא חלבי ולא בשרי,הוא אפילו לא פארווה. הצעד המתבקש הוא כפול. לאפשר לכול תושבי שדרות שמתבקשים להתפנות עד עבור רעם הקטיושות והטילים ולסייע להם בכול דרך אפשרית. אילו צעיר אני ולא חושש שמא במקום לעזור, אני עלול ליפול למעמסה, הייתי, לפחות לתקופה מסוימת, מחליף את דירתי בדירת תושב שדרות, ולו כמעשה של הזדהות.
מצד שני צריך להכריז בכול המגפונים שכול התושבים הפלשתינאים אשר מתגוררים במתחמים שמהם יורים לעבר ישראל, מתבקשים תוך 48 שעות להתפנות, שכן ישראל לא רוצה לפגוע באזרחים. אני משמיע עמדה זאת באופן עקבי מאז שישראל פינתה את הישובים מרצועת עזה. כאן אנו חייבים לצעוק שכול העולם ישמע. אצלנו כאשר צריך לדבר בשקט, או לא לדבר כלל- צועקים. כאשר צריך להפעיל את כול הפעמונים- שותקים. הפעולה אחר כך תיעשה על ידי תותחנים, טייסים, מזל"טים וכלים אחרים. שום חייל לא צריך לעבור בשלב זה את הגבול.יתר על כן, אם הפלשתינאים פוגעים בקו מתח גבוה בשדרות או במקום אחר בנגב המערבי, ישראל תפגע גם כן בקו מתח בשטחם. לא צריך לסגור את השלטר.
ברצועת עזה נמצאת ישות עצמאית פרועה אשר לא סרה למשמעת של הממשל הפלשתינאי, ולישראל זהו הגבול הבינלאומי. אם מפירים אותו, מכריזים עלינו במלחמה. במלחמה כמו במלחמה יש להכות באויב מכה ניצחת אשר תביא אותו להרהור שני ושלישי.או לשולחן הדיונים. ואגב, כול איומי הסרק שבאים מצד מנהיג ש"ס אלי ישי, הם הבל ורעות רוח. האם השר ישי אינו יודע שאבו מאזן אינו שולט לא בחמאס ולא בקטיושות שלו. הפסקת שיחות איתו, תשרת רק את החמאס. אבל מה זה הגיון לעומת כותרת ב?לונית. ולשוב לחמאס- פירטים נמצאים בים ולא ביבשה. ואם התושבים ברצועת עזה שלמים עם הטרור שמטילים עלינו ועליהם החמאס, הגיהאד ושותפיהם , לא נוכל לשכנע אותם במוזות. הם נמצאים בטריטוריה של האויב, על כול הסיכון שכרוך בדבר. אם הם יתפנו מן השטחים גדושי בונקרים של קסמים וקטיושות, נחסוך מהם ומעצמנו את הפגיעה בנפשם.
יש גבול....פיזי גיאוגרפי: רצועת עזה. יש גבול....נפשי, זיקתי: שדרות. צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
