הפסקת הריון-פגיעה חדשה בחופש הבחירה של האישה 

בישראל מתחוללים לעתים שינויים דרמטיים ולמרבה הפלא כמעט ואין איש שם אליהם לב. שינוי דרמטי כזה התחולל בכל הנוגע למדיניות הוועדות להפסקת הריון ביום 17.12.2007. השינוי אירע לא בחוק ואף לא בחקיקת משנה,אלא בדרך של הנחיה מנהלית פשוטה.בחוזר מס' 23/07 שהוציא פרופ' אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות, הוסדרו לראשונה ובאופן מפורט הנחיות רפואיות שנתנו לוועדות העל להפסקת הריון.וועדות העל הן הוועדות אשר מכוח חוזר, 26/94 משנת 1994 הוקמו לצורך דיון בקשות להפסקת הריון בשלב מתקדם- החל מהשבוע ה24 להריון.

רקע כללי-כידוע בישראל אסור על פי הוראות סעיף 313 לחוק העונשין להפסיק הריון, אלא אם ניתן אישור וועדה שהוקמה מכוח סעיף 315 לחוק. החוק קובע מספר עילות המצדיקות מתן אישור להפסקת הריון וקובע בסעיף 316 כדלקמן:

"הועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האשה, לתת אישור להפסקת ההריון אם ראתה שיש הצדקה לכך מחמת אחת מאלה:
(1) האשה היא למטה מגיל הנישואין, או מלאו לה ארבעים שנה;
(2) ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
(3) הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;"

הוראות חוק העונשין חוקקו זמן רב לפני שהתפתחו בדיקות ההריון במתכונת המוכרת לנו כיום.בעת חקיקת החוק כמעט ולא היו בדיקות אולטרה סאונד,בדיקות גנטיות ובדיקות מקובלות נוספות. כמות המידע שעמדה בפני הוועדות הייתה מוגבלת ובמיוחד הדברים אמורים ביחס לשאלת מתן אישור להפסקת הריון בשל החשש כי העובר "עלול להיוולד בעל מום גופני או נפשי".באותה תקופה המידע על מידת החשש להיוולדות עובר בעל מום וחומרת המום הצפוי היה מועט וממילא לא ניתן היה לתת הנחיות מפורטות מעבר לנאמר בחוק.

למרות ההתקדמות העצומה בתחום המעקב אחר התפתחות העובר בשלב הריון והיכולות המוגברות לאתר מומים אפשריים רבים ואף להגדיר את חומרתם,לא עשה המחוקק דבר על מנת להדריך את הוועדות להפסקת הריון ולספק להם אמות מידה לקבוע מהו מום בעובר המצדיק מתן אישור להפסקת הריון ומהו הסיכוי הנדרש כי העובר אכן ייוולד בעל מום כזה. הנושא כולו הושאר [ובמידה רבה מאד כך הדבר גם היום] ולא במקרה,לשיקול דעתה של הוועדה ובדרך הטבע,בהיעדר הנחיות,כל וועדה פעלה על פי שיקול דעתה הפרטי ועל פי גישתם האישית והמוסרית של חבריה לנושא.

מבחינה סטטיסטית רובן המכריע של בקשות להפסקת הריון [כ98% ] שהופנו לוועדות הרגילות אושרו ולמעלה מ90% מהבקשות שהופנו לוועדות העל אף הן זכו לאישור הוועדות. במיוחד הדברים אמורים בבקשות שעילתן היא החשש כי הוולד ייוולד בעל מום.בדרך כלל שררה הבנה כי מי שתאלץ להתמודד עם גידולו של תינוק וילד נכה היא משפחתו ובעקר אמו ועל כן ניתן לרוב משקל מכריע לרצון האשה.

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מחולל מהפכה בכל הנוגע למדיניות הפסקת הריון מחמת החשש כי ייוולד וולד בעל מום וזאת בכל הנוגע לשלבים המתקדמים של ההריון.חוזר זה קובע כי הגבלה קלה הצפויה בתפקוד הוולד,דהיינו, כזו שלא תמנע השתלבותו בחברה ולא תגרום לו להיזקק לעזרת הזולת,אינה מצדיקה הפסקת הריון.

מגבלה בינונית מוגדרת בחוזר כמגבלה שתפגע בהשתלבות בחברה,אך לא תצריך עזרת הזולת והיא תצדיק הפסקת הריון עד השבוע ה27 להריון ורק כאשר ההסתברות למגבלה היא 30% לפחות. ניתן להפסיק הריון בכל שלב, אם צפוי שהוולד יסבול מהגבלה קשה בתפקוד,דהיינו, לא יוכל להשתלב בחברה וייזקק להשגחת הזולת ואף זאת רק אם קיימת סבירות של 30% ומעלה שמגבלה כזו אכן תתקיים.

נניח שקיים חשש בשיעור 10% בלבד כי הוולד העתיד להיוולד יסבול משיתוק מוחין,רמה של מגבלה תפקודית קשה ביותר.על פי הנחייה החדשה אין לתת אישור להפסקת הריון כי סבירות זו נמוכה מהנדרש. עבור אחת מעשר משפחות הנמצאות במצב כזה, הנחיית מנכ"ל משרד הבריאות תהווה פתח לאסון משפחתי.יש להזכיר,הוולד הנכה הוא באחריותה המלאה של המשפחה, למרות הסיוע הדל והבלתי מובטח שתקבל לגידולו מקופת המדינה.עבור אותה משפחה הולדת ילד פגוע משמעו, לעתים קרובות, אי יכולת להוליד ילדים נוספים בריאים בשל עומס כלכלי ואישי הכרוך בגידולו של ילד פגוע.

נדגים את האבסורד בחוזר בדרך אחרת. לעתים ידוע כי קיים פגם גנטי בהורים שעלול להתבטא באופן חמור בהסתברות של 25% .על פי חוזר המנכ"ל קיומו של פגם כזה לא יצדיק אישור להפסקת הריון בשלב מתקדם. סיכוי כזה קיים,למיטב ידיעתי, כאשר שני ההורים מתגלים כנשאים של גן רצסיבי בעייתי ועל כן סביר להניח שמגבלת 30% לא נקבעה באופן מקרי.

קיים חשש חמור כי למרות שהנחיות מנכ"ל משרד הבריאות מתייחסות לוועדות העל בלבד בהן יאומצו גם על ידי הוועדות הרגילות והתוצאה תהיה פגיעה קשה נוספת בזכותה של האשה לבחורבסיום ההריון במגבלות החוק.קיים חשש כי משפחות בעלות אמצעים ייפנו במקרים של חשש לדחיית בקשה לארצות בהן קיימת גישה מקלה יותר בכל הנוגע להפסקות הריון.

איני סבור כי יש להתיר הפסקת הריון בשלב מתקדם בשל כל פגם צפוי,אולם אסור להסכים להגבלות כה קשות על שיקול הדעת של הוועדות להפסקת הריון.בסופו של יום על המשפחה ובמיוחד על האם לשאת בגידולו של ילד פגוע ועל כן יש לתת משקל מכריע יותר לשיקול דעתה.די היה לו היה המנכ"ל מנחה את הועדות שבמקרה של סיכוי שאינו זניח להולדת וולד עם פגם משמעותי,יש בכך הצדקה לאשר בקשת הפסקת הריון.

יש לפנות למנכ"ל משרד הבריאות בדרישה לבטל את חוזר 23/07 ולקיים דיון מחודש בנושא בו ייטלו חלק,בין היתר,גם נציגות ארגוני נשים,ארגוני ילדים פגועים וגורמים ציבוריים נוספים.לא ייתכן ששינוי כה מהותי בסדרי עבודת הוועדות להפסקת הריון יונהג כמעט במחתרת וללא דיון ציבורי.לא ייתכן שהסדר בעל משמעות כה מרחיקת לכת יוכתב בלעדית וללא כל פיקוח חיצוני על ידי מנכ"ל משרד הבריאות שהנו צד מעוניין כנתבע בהליכים משפטיים הנוגעים לדרך פעולת הוועדות להפסקת הריון.



הערה : הנו יו"ר הוועדה לזכויות החולה בלשכת עורכי הדין

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי