במאי: דיוויד קרוננברג
שחקנים: ויגו מורטנסן, מריה בלו, וויליאם הארט, אד האריס, אשטון הולמס, איידי הייס
שנת הפקה: 2005
תקציר הסרט:
טום סטול (ויגו מורטנסן) חי בעיירה קטנה ושלווה, בה כולם מכירים את כולם וחיים חיי שכנות טובים. טום מנהל את הדיינר המשפחתי, יש לו אישה שהוא אוהב (מריה בלו) ושני ילדים. יום אחד, נכנסים שני פושעים לדיינר של טום ומתעקשים לקבל שרות, למרות שהמקום כבר סגור. הם שולפים אקדחים וטום מפתיע את כולם כאשר הוא מצליח להשתלט על האקדח ולחסל את שניהם. טום הופך לגיבור ומופיע בכל מהדורות החדשות ובעיתונים. אבל תשומת הלב הזו, שמביאה לטום הרבה כבוד בעיירה הקטנה שלו, מביאה לעיירה גבר זר ומסתורי (אד האריס) המלווה בבריונים. אותו גבר מתעקש שהוא מכיר את טום ושבכלל קוראים לו ג'ואי. טום מכחיש את הסיפור של הגבר הזר, אבל כשזה מתעקש לחפור בעברו של טום, השקט בעיירה שוב מופר וטום נאלץ להיאבק להוכיח את צדקתו ולשמור על משפחתו.
ביקורת סרט:
הביטוי "היסטוריה של אלימות", הוא ביטוי שמשתמשים בו בדרך כלל לתאר פושעים ושמשמעותו היא, שיש מקרים מתועדים של אלימות בעברם ושלכן הם מועדים לפורענות. זהו גם שמו של סרטו החדש של הבמאי הקנדי דיוויד קרוננברג, שהתפרסם בזכות סרטיו החולניים והביזאריים, מלאי המראות המגעילים והסטיות המיניות. בין סרטיו המפורסמים, "הזבוב", "ארוחה עירומה", "קראש" ו"אקזיסטנס". סרט זה הוא אולי הסרט הנגיש ביותר שלו. אמנם הוא כולל לא מעט קטעי אלימות בוטים, אבל הוא הרבה יותר קל לעיכול מסרטיו האחרים.
הסרט עוסק בנושא מאוד נפוץ בקולנוע האמריקאי, החיים השקטים בעיירות הקטנות, חיים שהם לעולם לא מה שהם נראים. בסרטים הללו, האמת שמתחת לפני השטח, אינה מסתדרת עם אותה אשליה של חיים שקטים ושלווים ועם הסברה שבמקומות כאלו חיים אנשים טובים וכי הפשע והתופעות השליליות המוכרות כל כך מהחיים העירוניים, לא מגיעות לשם. בסרטים הללו, תמיד ישנו סוד אפל, או סוג של גורם רע, שייחשף במהלכו של הסרט ויציג באור שונה את החיים בעיירה הקטנה. במרכזו של הסרט "היסטוריה של אלימות", עומד אם כך, סיפור דרמטי ופשוט מאוד, על משפחה שחייה השלווים מופרים ע"י גבר זר ועל ידי מאורעות אלימים, שמוציאים אותם משיווי משקלם. האם באמת יש איזה סוד בעברו של טום או שבכלל מדובר טעות בזיהוי? על השאלה הזו בדיוק מתנדנדת עלילתו של הסרט מצד לצד.
העובדה שמדובר בעלילה פשוטה מאוד ובנושא שכבר נידון לא מעט בקולנוע האמריקאי, עומדת קצת בעוכריו של הסרט. אבל אצל קרוננברג כמו אצל קרוננברג, אין דבר כזה שגרתי והסרט מפצה על פשטות הסיפור בסיגנון ובצורת בניית העלילה והעברת המשמעויות. אצל קרוננברג הכל קיצוני וחזק יותר ולכן הסרט כולל לא מעט קטעים אלימים ובוטים מאוד, שכרגיל בסרטיו, יש להם גם קשר ישיר עם מין. התסריט מצליח לבנות את הסיפור בצורה מאוד מוקפדת, כך שלמרות פשטותו, הצופים נשארים במתח כמעט לכל אורכו. הסרט גם מצליח להעביר בצורה נפלאה, בהמון רבדים שונים, את המסרים המרכזיים שלו. בין השאר מדובר במסרים על ההבדל בין אשליית השלווה בעיירה למציאות שמתחת לשטח, על האלימות, על חיי משפחה ובעיקר על טבעו של המין האנושי. קרוננברג, כמו ברבים מסרטיו, מצליח לספק הצצה מקורית וקיצונית מאוד על כל הסוגיות הנ"ל וכמו תמיד מדובר באמירה קודרת מאוד שמועברת בצורה ישירה וכנה מאוד, מבלי ליפות דברים.
אי אפשר שלא להתייחס למשחק הנפלא של ויגו מורטנסן ומריה בלו בסרט הזה. מורטנסן שקנה את תהילתו בזכות תפקידו כאראגורן בטרילוגיית שר הטבעות, ושלא הצליח לשחזר את ההצלחה בסרטו הקודם "ים של אש", מראה בסרט זה שהוא מסוגל לשחק בתפקידי אופי קשים, להחזיק סרט על כתפיו הרחבות ואפילו לעשות זאת בהצלחה מעוררת השתהות. ללא ספק זוהי הפעם הראשונה שאנו מגלים שהוא לא רק פרצוף יפה מאחר שבאפוס רב משתתפים כמו "שר הטבעות" לא היה מדובר בתפקיד מאתגר במיוחד. מריה בלו שהתפרסמה בתפקידה בסדרת הטלוויזיה "ER" ושעשתה כבר מספר תפקידים קטנים ובולטים, בסרטים כמו "קולר", "חלון אחורי" ו"מחלק 13", מצליחה להראות שיש לה מקום במרכז העניינים ושגם היא יכולה להחזיק תפקידים ראשיים בהצלחה. את המשחק המרשים משלימים אד האריס הנפלא ואשטון הולמס בתפקיד בנו הבכור של טום.
לסיכום, מדובר בסרט דרמטי ומותח, שמצד אחד עומד במרכזו סיפור מאוד פשוט, סיפור שעלול להיראות לפרקים כאילו כלום לא קורה בו ושגם בסיומו, לא מרגיש כמו משהו מהותי במיוחד ומצד שני, החותם הייחודי כל כך של קרוננברג, הופך אותו למשהו הרבה יותר גדול. הסרט מצליח להעביר המון אמירות חשובות ומעניינות על החיים בעיירות הקטנות, על בניית חיי משפחה ועל טבעו של האדם, אמירות שבכוונה אני לא נכנס אליהן בהרחבה משום שהן החוויה האמיתית של הסרט ואני רוצה להשאיר לכם לעבד אותן לבד בראשכם. מעריציו של קרוננברג יהנו גם בסרט זה מסיגנונו הקיצוני וחסר הפשרות, אך לאור העובדה שמדובר בסרט נגיש ומתון יותר יחסית גם אנשים שנרתעו מסרטיו הקודמים, יוכלו להנות. כמו שאמרתי כבר, מה שעומד בעוכריו של הסרט היא שבשורה התחתונה מדובר בסיפור פשוט ובנושא מאוד מוכר, שעליהם סביר שתמצאו את עצמכם שואלים, "זה הכל?". זה הביא אותי לדעתי שהסרט הזה אינו גאוני כמו שדיברו עליו בכמה מקומות. אני כן מצטרף לשבחים בדבר הגאוניות של עשייתו: המשחק הנפלא, הבימוי המזעזע והמרגש גם יחד, צורת העברת המשמעויות והיכולת להוציא את המקסימום מאותו סיפור די שגרתי ולהשאיר את הצופים במתח. אם הייתי צריך להגדירו במשפט, הייתי אומר שמדובר בסרט שגרתי שעשוי במקוריות ולכן אני ממליץ לראותו. סביר להניח שבגלל שהסגנון הוא החלק המשובח בסרט, המבקרים אהבו אותו יותר מהקהל. בשורה התחתונה אני חושב שמיתון הסגנון הקיצוני של קרוננברג, הוא רעיון מעולה וגם לאחר המיתון, נשאר ממנו כל כך הרבה. אני בהחלט מקווה שהוא יעשה עוד סרטים "מתונים" כאלו.
ציון: 8 מתוך 10
טמיר הוא מבקר קולנוע וטלוויזיה ובעל האתר "מיומנו של פסיכופט מתורבת".
את שאר הגיגיו בנושא קולנוע וטלוויזיה תוכלו לקרוא באתרו --> http://www.psychojr.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
