כיצד ניתן "לקבל את הדברים כמו שהם"?, בחברה המערבית ההישגית בה גדלתי ל doing יש תפקיד ראשי. אנו מעצבים אל חיינו ולמעשינו מידה רבה של השפעה על התוצאות. כדי להצליח צריך להציב חזון אישי, מטרות ויעדים ולפעול להגשמתם. לעשייה התורמת ברוח הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והתפיסה האימונית "האדם מעצב את חייו", יש משמעות מעשית רבה. בצמתים משמעותיים בחיי, זכרתי, היכולת שלי לעשות את הדברים הנכונים עבורי ובכך לנתב את חיי למקומות אליהם רציתי להגיע, עמדה לזכותי לא אחת.
אולם, האם יכולת זו עומדת לנו תמיד? האם זוהי תעודת ביטוח? האם תמיד הגדרת יעדים, חשיבה חיובית והתכוונות להשגתם אכן גורמת למציאות להתעצב באופן הרצוי לנו? העולם מלא במאוכזבים, שעשו את כל מה שלימדו אותנו לקחו אחריות והגדירו משימות וחשבו רק טוב והשקיעו את דמם, אך נותרו מופתעים, אולי גם מתוסכלים וכואבים.
והאם תרופת הנגד היא פאסיביות, אי-עשייה והעדר פעולה?.
איזון הכרחי בין פעולה תורמת לבין קבלת הדברים כמו שהם היא תשובה חלקית בלבד. לעולם נרגיש עצמנו תבוסתנים אם לא ננקוט בכל הצעדים שאנו יכולים כדי לשפר את מצבנו ולעולם נרגיש מטופשים אם אחרי שפע המאמצים שהשקענו לא הצלחנו לממש את חלומותינו. ריקוד זה מותיר אותנו פעמים רבות מתוסכלים, ממורמרים ומאוכזבים. וכדי להמשיך ולהרגיש נוכחים, קיימים, "שווים" איננו חדלים לרקוד ולזפזפ ורואים בכך חלק מהחיים.
יש לנו שליטה חלקית בלבד על המציאות ועל מחולליה, אך יש לנו השפעה רבה יותר על מצב הכרתנו, על האופן בו אנו תופסים את דינאמיקת השאיפה-עשייה-תוצאה.
ה- state of mind שלנו הוא חלק משמעותי ובלתי נפרד מהיכולת הקוגניטיבית שלנו להתבונן במציאות, במגבלות ובאפשרויות. מצב ההכרה שלנו הוא שילוב חוויתי בין מארג המחשבות, הרגשות ותפיסת המציאות שלנו. ה- state of mind נמצא בלב ליבה של המלחמה הפנימית המתחוללת בתוכנו כבני-אדם; המלחמה הפנימית שבין כיווץ להרפיה, בין מאמץ למנוחה. העובדה שהכרתי ביכולת שלי לנווט את חיי בהגיון מסוים, מוגבל מטבעו, עדיין לא הפכה את ההוויה כולה במרחב שבין ההבחנה לתוצאות הפעולה לנוחה יותר, שלמה יותר ונקייה יותר מקונפליקטים מובנים. לפיכך, עבודה התערבותית, "תחזוקתית" ומניעתית על ה- state of mind שלנו היא הבסיס ליכולתנו לקחת על עצמנו אתגרים, להציב מטרות ולהשקיע בהגשמתם, בלי ששפכנו את התינוק יחד עם המים, בלי שגזרנו על עצמנו חיים מתוחים, בלתי-מסופקים ורוויי אכזבות וסבל. הקונפליקט אינו, אם כן, בין עשייה לבין אי-עשייה, אלא בין מצב נפשי א' לבין מצב נפשי ב'. איננו יכולים להשפיע תמיד על המציאות, אולם אנו יכולים להשפיע השפעה רבה על האופן שבו היא משפיעה עלינו. פיתוח ושכלול יכולת זו וסיגול אופני התמודדות הומניסטיים יותר עם תנודתיות החיים, הם מהביטחונות היציבים ביותר שלנו. אנו יכולים לסמוך עליהם. הם יתמכו בנו בשלבי החיים השונים ויסייעו לנו עד מותנו.
יישום מעשי של הגישה האקלקטית המוצגת כאן הינו בשילוב התבוננות פנימית בעבודה האימונית, באופן שיסייע לנו להיות פחות מוטי תוצאה ויותר מכווני "עשייה נכונה". ברוח זו נוכל אולי לראות את עצם העשייה הנכונה כיעד המרכזי של חיינו ולהפחית את המיקוד מתוצאותיה של עשייה זו. הגדרתה של "עשייה נכונה" המותאמת אישית לאדם ולסביבתו היא, אם כן, לב עבודת הליווי והאימון ומוצבת במרכז השיח.
המפגש המרתק בין בודהיזם לבין ליווי ואימון אישי כמו גם בין בודהיזם ליזמות, לכאורה שני עולמות שאינם נפגשים, הינו מפגש מרתק ומפרה המציב את שפע הקונפליקטים האנושיים "על השולחן" ובשיא עוצמתם. לטעמי, המאפשרים לעצמם את חווית ההתבוננות ברוח זו ואינם בוחרים בהימנעות כדרך חיים (או בודהיסט-יוגיסט-איש רוח מנותק מהעולם החומרי או יזם אובססיבי ו goal oriented מובהק מנותק מעבודה פנימית-רוחנית) מרוויחים חווית חיים מלאה ומרתקת, ממצים את נוכחותם בעולם ואינם מוותרים על מיצוי מלוא הפוטנציאל האנושי הטמון בהם.
טל רביד - בהירות.
מפגשים אישיים וקבוצתיים
www.bhirout.com
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
