כבר מילדות מוטבעת בנו ההבנה שט"ו בשבט זה היום שבו השקדייה פורחת, השמש לה זורחת ואנחנו לוקחים את חפירה, שתילים בשקיקי חול, ויוצאים לנטוע יערות חדשים, תמורת אלו שנכרתו, נשרפו או סתם הלכו לאיבוד במהלך השנים. אבל היום כשבגרנו, נשאלת השאלה האם ט"ו בשבט הוא באמת רק חג אקולוגי שמוקדש לאילנות? או שאולי טמונה בחובו מטרה קצת יותר נעלה?
ט"ו בשבט – נקודת שיא הפריחה
לאורך דורות, נעזרו המקובלים בדרך התפתחות האילן, כדי לתאר עבורנו את התהליך שעובר האדם - מתחילת דרכו ועד שהוא מגיע אל השלמות. המקובלים תיארו בצורה חיה וברורה את תהליך הגדילה הרוחנית שלנו, שסופו להצמיח פירות רוחניים מתוקים ועסיסיים. בכתביהם הם תיארו את ט"ו בשבט כחג המסמל את נקודת השיא שאליה צריכה ויכולה להגיע הבריאה כולה, והמשילו את הנקודה הזו לפרי בשל.
העולם שמחוץ לצנון
"אותה התולעת שנולדה בתוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת, שכל העולם הוא כל כך מר, חשוך וקטן, כמדת הצנון שהיא נולדה בו. אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת, אני חשבתי שכל העולם הוא כמדת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה להפליא" (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות מ').
במהלך חיינו אנו מציבים לעצמנו מטרה כלשהי ומקווים שעם השגתה נהיה מאושרים. הפרי, כלומר המטרה המיוחלת שאותה אנו רוצים "לקצור", נראה לנו כה מושך, עד שאנו משקיעים מאמצים מרובים לשם השגתו. אנו מקדישים מספר שנים לרכישת מקצוע, מקימים משפחה, ומוצאים את עצמנו עמלים במשך רוב החיים כדי לפרנס את ילדינו ולהבטיח את עתידם.
מה שהיה הפרי של אתמול מתחלף היום במטרה אחרת וכבר אינו נראה מושך כבעבר. דומה שגם הדברים שהשגנו, טובים ככל שיהיו, אינם מספקים אותנו, ויש משהו בתוכנו שאינו נותן לנו מנוח, אלא דוחף אותנו לחפש בכל רגע פרי גדול ונעלה יותר.
החיים שלנו הם למעשה מרדף אין-סופי אחר האושר, מרדף שפעמים רבות מעורר בנו תסכול ואכזבה. לכן, בנקודה מסוימת, אנו מתחילים לחוש שהעולם הופך ללא מספק ולקטן מדי.
הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הפליא לתאר את התחושה הזאת במשל "התולעת והצנון". הוא כותב שהאדם אינו מכיר עדיין את הפרי היפה והנעלה שאותו הוא נדחף לחפש, ולכן נדמה לו שכל הקיום שלו מוגבל למימוש המטרות הזמניות והלא מספקות שרדף אחריהן עד עתה. התולעת אינה מכירה דבר מלבד הצנון המר והחשוך שבתוכו נולדה, ולכן בטוחה שכל המציאות מרירה כמותו. אבל ברגע שישמע האדם על הפרי המתוק והבשל שמצפה לו, ועל הדרך להשגת הפרי הזה, אז האדם, כמו התולעת, יוכל "להוציא את ראשו מתוך הצנון" ולראות את העולם הרוחני, היפה ומלא האור, שמחכה לו.
צמיחה: הוראות הפעלה
הצעד הראשון שעלינו לעשות כדי "לגדול רוחנית" נקרא זריעה. כשמדובר באילן, הדבר החשוב ביותר לצמיחה נכונה ובריאה של העץ, הוא לבחור בקרקע פוריה ומתאימה, שתספק לזרע את התנאים הטובים ביותר לגידולו. באופן דומה, כדי להתפתח רוחנית, עלינו לחפש את הסביבה הטובה ביותר עבורנו, שתספק לנו את כל התנאים הנחוצים להתקדמותנו.
חפור וחקור
על מנת שהגרעין יוכל לנבוט ובהמשך גם להכות שורשים, יש להכשיר את הקרקע, להפוך ולעדור אותה. כפי שחופרים בעיקרי האילנות, גם האדם צריך לחפור ולחקור לשם איזו מטרה בא לעולם הזה. בראשית דרכו הרוחנית, השאלה על הטעם בחיים משולה לזרע קטן שנשתל באדמה. אולם, ככול שאנו צומחים רוחנית, הופכת שאלה זו למקור של אור בדרכנו לגילוי המענה לה. אט אט, היא נובטת והופכת ל"עץ חיים" יפהפה ומניב פירות.
כמו האילן, כך גם אנו ניצבים על האדמה, מכים בה שורשים וצומחים מעלה אל הרוחניות. עם ההתפתחות, אנו מוצאים תשובה לשאלות מהותיות ששאלנו במהלך חיינו ואף יותר מכך: אנו מגיעים לדרגה שבה אנו מרגישים את הכוח העליון במלואו ומתאחדים עמו, ואז העולם שפעם היה חשוך ומר, מתגלה לנו כעולם נאור, אדיר ויפה להפליא.
שיהיה לנו ט"ו בשבט של צמיחה רוחנית
משמעות החיים
"קבלה לעם: ט"ו בשבט הגיע - חג לאילנות?"
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
