על שיום ושליפה 

"שיום" הוא אחד המושגים הבולטים בקליניקה של קלינאי התקשורת. מדובר על יכולת הצמדת תווית מילולית (במילים אחרות, מתן שם), לגירוי (באנגלית - naming, מן המילה name). אם מציגים בפניך חפץ כלשהו ושואלים "מה זה?", למעשה בודקים את יכולת השיום שלך, את יכולתך לתת שם לחפץ זה. יכולת השיום קרויה גם "שליפת מילים" או "דליית מילים". הכוונה היא דומה - יכולת לשלוף מילים מוכרות מן הזיכרון, מן ה"מילון" המנטלי - הפנימי שלנו. ניתן לבדוק יכולת שיום כתגובה להצגת גירויים שונים, לא רק חפצים. בקליניקה מקובל לבדוק שיום של תמונות, אותיות ומספרים. לא תמיד הביצוע של הנבדק זהה לכל סוגי הגירויים. מטלות נוספות הבודקות יכולת שיום הן: השלמת משפט (הבוקר שתיתי קפה ואכלתי פרוסת ___), מתן הגדרה (איזו חיה גרה במלונה ונובחת?), ומטלת שטף מילולי (סמנטי - תאמר לי הכי הרבה שמות של ירקות, או פונטי - תאמר לי הכי הרבה מילים שמתחילות ב-מ). חשוב לבדוק גם יכולת לשיום אוטומטי מהיר (RAN - Rapid Automatic Naming) של תמונות, אותיות ומספרים.

איכות השיום נמדדת על-ידי שני מדדים: 1. דיוק - עד כמה השיום מדויק, וללא טעויות. 2. מהירות - עד כמה השיום מהיר ושוטף (מדד זה מעריך עד כמה תהליכי הזיהוי הכרוכים בפעולת השיום הם אוטומטיים).

יכולת שיום נחשבת למיומנות התפתחותית (הן מבחינת הדיוק והן מבחינת המהירות), והיא תלויה במגוון מיומנויות אחרות. ראשית, על מנת לשיים פריט מסוים, יש צורך להכירו. לכן, הידע של הדובר ואוצר המילים שלו חשובים מאד. סוגיה משמעותית באבחון שפה היא קבלת החלטה האם הילד אינו מכיר מילה מסוימת, ולכן ברור שאינו יכול לשלוף אותה (בעיה הקשורה לאוצר המילים שלו), או שמא המילה מוכרת וידועה לו, אך אינה "נשלפת" (בעיית שיום ושליפה). בנוסף לידע המילה, על מנת לשלוף אותה חשוב שתהיה שמורה היטב בזיכרון, ונגישה לשליפה. לפיכך נדרשים זיכרון טוב, קשב וקשב בררני, תפיסה.

יכולת השיום תלויה גם בגירוי עצמו, במילה אותה אני נדרש לשיים. קיימת חשיבות מרכזית לשכיחות המילה בשפה. מילים שכיחות מיוצגות בזיכרון בצורה עמוקה יותר. לכן, ככל שהמילה אותה אני רוצה לשלוף שכיחה יותר, היא תישלף בדיוק ובמהירות גבוהים יותר (היות ומשך זמן ההגעה אל מילים שכיחות בזיכרון הוא קצר יותר לעומת מילים נדירות). השיוך הקטגורי של המילה חשוב אף הוא (בננה משתייכת לקטגורית הפירות, וצבעוני לקטגורית הפרחים). ככל שהמילה מייצגת בצורה "אופיינית" יותר את הקטגוריה אליה היא משתייכת, יהיה קל יותר לשיימה (נחליאלי מייצג טוב יותר מפינגווין את קטגורית בעלי הכנף). שיום מילים מופשטות קשה יותר לעומת מילים מוחשיות. קיומם של רמזים מקל על שליפת מילה. למשל, אם אציג לנבדק תמונה של שולחן, ובו-זמנית אומר "הנה שו..." - יהיה לו קל יותר לשלוף את המילה, כי ההברה הראשונה - "שו" מתנהגת כרמז המקל על שליפתה.

"קשיי שיום" או "קשיי שליפה" נחשבים קשיים שפתיים, המתארים פגיעה ביכולת לשלוף מילים ושמות מוכרים. הקושי עשוי להיות בעל מקור התפתחותי (מולד), או נרכש (כזה שהופיע לאחר אירוע מסוים, כגון חבלת ראש, מחלה נוירולוגית). ההפרעה הזו שכיחה ביותר בקרב ילדים לקויי שפה ולמידה. הקושי של הילד למצוא את המילה המוכרת ב"מילון הפנימי" ולהעלות אותה (לשלוף אותה), עשוי להתבטא במספר דרכים. למשל: הילד ישתמש במילים כלליות ויאמר "זה", "הוא", "הדבר הזה" (דיבור סחור-סחור). במקרה אחר, הילד ישלוף מילים לא נכונות, כאלו בעלות דמיון סמנטי-מושגי למילה שאינה נשלפת ("כסא" במקום "ספסל"), או בעלות דימיון צלילי-פונמי (במקום "קוף" יאמר "כוס"). "אני לא זוכר", "אני לא יודע", "שכחתי", שימוש בג'סטות (סימון המילה ב"שפת גוף") אף הן תגובות אופייניות.

במחקר הענף בתחום השיום והשליפה חזרו ומצאו כי אצל ילדים (וגם מבוגרים) רבים הסובלים מדיסלקסיה (קשיי קריאה), קיים קושי בולט בשיום מהיר, RAN, של אותיות, מספרים, צבעים. ולכן מהירות השיום נחשבת מדד מנבא לרכישת קריאה.

בטיפול שפה של קלינאי תקשורת מנסים להתגבר על קשיי השליפה, ולסייע לילד לרכוש אסטרטגיות פיצוי. שני הכיוונים המובילים בטיפול הם:
1. חיזוק המילון הפנימי - העשרת אוצר המילים וחיזוק הקשרים הקיימים בין המילים. למשל, כדי לשפר את יכולת השליפה של המילה "כלב", אדבר עם הילד על חיות בכלל, ועל חיות בית בפרט. על חתולים (שפוחדים מכלבים), ועל עצמות (שכלבים אוכלים) ועל מלונה (שכלבים גרים בה). כך אחזק את רשת ה"קשרים" של המילה "כלב" למילים ולמושגים אחרים. הדבר יסייע להעמיק את רמת העיבוד והקידוד של המילה בזיכרון, ובכך יעלה את נגישותה. הדבר גם יאפשר לילד להסביר לאיזו מילה הוא מתכוון במקרה של קושי לשלוף אותה ("נו, זאת החיה שגרה במלונה.."). ואכן מתן הגדרה למילה החסרה מהווה אסטרטגיה שברצוננו להקנות לילד בעל לקות בשליפה.
2. תחום נוסף אשר מסייע לשליפה, הוא שיפור יכולת המודעות הפונולוגית. הכוונה היא המודעות והידע של הילד לצלילי השפה המרכיבים את המילים. למשל, אעבוד עם ילד בעל קשיי שיום על שליפת מילים לפי ההברה הראשונה שלהן ("בוא נגיד מילים שמתחילות ב-ש?"), או לפי ההברה האחרונה ("בוא נגיד מילים שנגמרות ב-ון"). נשלוף מילים לפי כמות ההברות בהן (מילים עם הברה אחת, כמו: בן, חם, סוג. או מילים עם שתי הברות, כמו: בובה, ילדה, כדור) ועוד. קידום יכולת המודעות הפונולוגית (אשר במקרים רבים אף היא פגועה אצל לקויי שפה ולמידה), תשפר את יכולות השיום והשליפה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי