מדיניות בחירת הורים בחינוך ויצר הקיום העצמי 

שינויים ארגוניים כגון אלו שעוברים על מערכות ציבוריות במדינות מסוימות במערב אינם דבר של מה בכך. תורת הארגונים מלמדת אותנו כי ארגונים אינם אוהבים שינויים ובמיוחד לא ארגונים ציבוריים ( דרי ונאור, 1997). הבעיה היא שבעוד שקפיאה על השמרים עבור ארגון פרטי משמעותה הפסדים ולעיתים פשיטת רגל, ארגון ציבורי, יכול להמשיך ?לרבוץ? לבטח. הוא לא ישלם את המחיר באופן דומה. זאת מכיוון שהמונופול שלו על אספקת מוצר או שירות מסוים והאגרות שהוא גובה מכוח חוק מבטיחים לו המשך קיום גם כאשר הוא איננו מתאים יותר למציאות. כך הוא יכול להמשיך ולשרוד זמן רב למרות שמעטים מרוצים ממנו ולמרות הנזק שהוא עשוי לגרום (Friedman, 1990). האם לעולם חוסן? האם גם מערכות חינוך ממשלתיות עשויות להשתנות?

במהלך העשורים האחרונים אמצו מדינות רבות בעולם את מודל כלכלת השוק אשר מתבטא בין השאר בשינויים מבניים ובהפרטה של ארגונים ציבוריים שנתפסו כבלתי יעילים ושסירבו להתאים עצמם למציאות המשתנה. התפתחויות ומהלכים אלו הראו שגם ארגונים ציבוריים עשויים לשלם מחיר כבד על נוקשותם. כך נשבר למשל בשנות ה80 המונופול של כורי הפחם הבריטים על אספקת הפחם, הופרטו מערכות מיים ותחבורה. בארץ, התבטל בין השאר בעשור האחרון המונופול של בזק על שירותי הטלפוניה הנייחת בישראל והתחום נפתח לתחרות.

המציאות מראה שגם ארגונים ציבוריים שנראים חסיני שינוי משתנים או מובלים על כורחם לשינוי בהתאם למציאות ולנסיבות החדשים. בזק לדוגמא עברה רפורמה ניכרת שתוצאתה שירות יעיל וטוב יותר. בדומה לה, גם דואר ישראל השתנה. משירות פרימיטיבי ומסורבל המזלזל בלקוחותיו (השבויים) הפך לארגון יעיל יותר אשר מספק שירות טוב יותר. שירות החבילות שלו אפילו מתחרה בהצלחה רבה באלו של חברות המשלוח הפרטיות. מדוע זה קורה? למה שארגון ממשלתי מנופוליסטי יוותר על יתרונותיו המוחלטים?

שוב אנו נזקקים לתורת הארגונים אשר מלמדת אותנו כי יצר הקיום העצמי של ארגונים, בדומה ליצר הקיום של כל אורגניזם, הוא יצר רב עוצמה. למעשה, הוא היצר הבסיסי של הארגון (Downs, 1967). כך, ארגון החלל האמריקני NASA המציא לעצמו משימות חדשות (למשל פרויקט ה?סקיילאב? לאחר שהגשים את המטרה שלשמה הוקם-הצבת אמריקני על הירח. האיום החיצוני בפירוק הארגון אשר עשוי היה להתרחש עקב קפיאה על השמרים הוביל לשינוי. תופעות כגון אלו, של ארגונים אשר משנים עצמם ומוצאים משימות ויעדים חדשים שיצדיקו את המשך קיומם נצפו במדינות רבות.

גם מערכות חינוך לא מעטות בעולם נמצאות בתהליך של שינוי. המערכת הבריטית לדוגמא, עברה שינוי לכוון של שוק חינוכי המבוסס בחלקו על בחירה של הורים (Education Reform Act, 1988). בארצות הברית הולכת ומתעצמת המגמה להכנסת אלמנטים של בחירה בעקבות תוצאות חיוביות של הניסויים במילווקי, קליבלנד וושינגטון ומקומות נוספים (Green, 2000). מדינות רבות אף הן מכניסות שינויים במידה כזו או אחרת במערכות החינוך הציבוריות שלהן. האם ניתן להניח שמקורן של ההתפתחויות האלו הוא יצר הקיום העצמי של ארגונים?

אני סבור שכן ואני סבור שניתן לרתום את היצר הזה להובלת שינוי אשר ישפר את ביצועי מערכת החינוך הציבורית לטובת כלל אזרחי המדינה. הרי, אם לא יעשה דבר, המערכת הממלכתית תמשיך ל?דמם? ותלמידים רבים יותר יעזבו אותה לטובת מערכות פרטיות או אידיאולוגיות. בשנים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר התלמידים במערכת החינוך הממלכתית (טרואן, 2007), תקציבים מתקצצים ומערכות פרטיות ומגזריות מתחזקות על חשבון המערכת הציבורית. ישנה סבירות גבוהה שאם המגמה הזאת תמשך, בתי ספר שיתנוונו מהעדר תלמידים יסגרו או יקטנו ומשרות יעלמו ובהכרח יהיה צורך להקטין את היקף המנגנונים. זאת סכנה קיומית אמיתית עבור המערכת.

אם נשכיל להבהיר את הסכנה הזאת למערכת, ישנו סיכוי לשינוי. אין זה משנה אם השינוי הזה נתמך בפילוסופיה ליברלית או שמרנית. מה שחשוב הוא להבהיר למערכת את האינטרס העצמי שלה להפוך למשהו אחר ולא לקפוא על השמרים. הכנסת מדיניות של בחירת הורים בחינוך היא שינוי מסוג כזה. מחד, מדיניות כזאת איננה כרוכה בשינויים מפליגים במערכות הניהול והפיקוח. מאידך, היא עשויה ליצור דינמיקה של ביקושים משתנים לבתי ספר ציבוריים (בצד פרטיים) אשר עשויים להוביל בתורם ל"מוצר" חינוכי טוב יותר.

בראייה מפוכחת, הסיכוי לשכנע את המערכת הציבורית ואת חסידי החינוך הממשלתי הריכוזי בכורח להשתנות (מתוך ראיית האינטרס העצמי שלהם) גדול יותר בגישה רפורמיסטית מתונה יחסית כמו זאת אשר מגדילה את חופש הבחירה של ההורים לבחור את בית הספר לילדיהם מאשר בגישה רדיקלית יותר של שינוי מערכת החינוך מן היסוד. הסיבה נעוצה בכך שרפורמות רדיקליות אשר נכפות על מערכות ציבוריות אינן זוכות בדרך כלל להצלחה והעובדים מצליחים לחבל בהן (Tyack and Cuban, 2001). הפיאסקו של דו"ח ועדת דברת, שנתפס כרדיקלי (שלא בצדק לדעתי) הוא דוגמא אחת מני רבות. יותר מדי אנשים בתוך מערכת החינוך תפסו אותו כאיום מהותי ולכן פעלו להכשילו. אני סבור שכדי להצליח רצוי לאמץ גישה "קימעונאית" (פופר, 2003) גישה שאיננה הופכת סדרי עולם אלא נעה עקב בצד אגודל ופועלת מבפנים החוצה. גישה מרוככת כזאת, במיוחד אם היא נעשית בשיתוף ובהבנה של העובדים קרי, ביורוקרטים וסגלי הוראה, עשויה להצליח יותר.

גישת ביניים מסוג כזה עשויה להיות תוכנית השוברים שאותה הציג לראשונה מילטון פרידמן (1962) ואשר מבוססת על מתן שוברים בעלי ערך כספי שווה או דומה לעלות תלמיד לקופת המדינה להורים. ההורים יכולים להשתמש בשוברים האלו ולבחור בין כל בית ספר שיירצו (ללא הגבלה של אזורי רישום), בין אם הוא פרטי למטרת רווח, פרטי שלא למטרת רווח ובית ספר ציבורי. הרציונל העומד מאחורי התוכנית היא החלה מוגבלת של עקרונות השוק החופשי על מערכת החינוך. שיטת השוברים יכולה להוות גשר או פשרה בין הגישה הרואה בחינוך תחום שצריך להיות נתון לשליטה מוחלטת של הממשלה, לבין הגישה אשר תומכת בשוק חינוכי חופשי לחלוטין מכל פיקוח.

אני סבור שלמרות שסיכוייה של הגישה השנייה להוביל לפריחה חינוכית נראים, במבט היסטורי טובים יותר משל הראשונה (Coulson, 1999), הרי שגישת השוברים תהיה קלה יותר לעיכול על ידי המערכת הציבורית אשר מנגנוניה יוכלו להמשיך ולשרוד, לפחות לתקופת ביניים, מבלי להשתנות באופן מהותי. משרות של מפקחים יוותרו על כנן, בתי ספר ציבוריים ימשיכו להתקיים והממשלה תמשיך להיות באופן חוקי בעלת הבית. מצד שני יתחיל תהליך איטי של השתחררות החינוך מלפיתת הממשלה. תהליך שעשוי לשנות לחלוטין את פני החינוך ולהוביל אותנו ל"תור זהב" אינטלקטואלי כמו אלו שידעו חברות אנושיות באתונה הקדומה או במאות הראשונות של האמפריה המוסלמית.




מקורות

דרי, ד. ונאור, א. (1997) יסודות המינהל הציבורי. תל-אביב: הוצאת האוניברסיטת הפתוחה.
טרואן, י. (2007) מספר התלמידים בחינוך הממלכתי ובחינוך החרדי בירושלים בעשור האחרון. ירושלים: מרכז המחקר והמידע, הכנסת.
פרידמן, מ. (1962) קפיטליזם וחירות. ירושלים: הוצאת שלם.
פופר, ק. (2003) החברה הפתוחה ואויביה. ירושלים: הוצאת שלם.
Coulson, A.J. (1999) Market Education. New Brunswick: Transaction.
Downs, A. (1967) Inside Bureaucracy. Boston: Little Brown.
Friedman, M. (1990) Free to Choose. Harcourt.
Tyack, D. and Cuban, L. (1995) Tinkering towards Utopia. Cambridge. MA: Harvard Press.
UK Govermnment (1988) Education Reform Act 1988. Office of Public Sector Information. מורה לאנגלית, קורא, לומד, חוקר וכותב על נושא בחירת הורים את בית הספר לילדיהם. מתגורר במבועים שבנגב הצפוני. אב לשלושה ילדים. ד"ר לחינוך.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי