"היה עלי לשנן תשובה שמקורה בעיקרי האמונה לשאלה "מה זה אלוהים?": "אלוהים הוא אל עליון, הקיים כשלעצמו, והוא אינסופי וכליל שלמות." כותבת קארן ארמסטרונג כאשר היא מספר על אלוהים כפי שנתפס בילדותה [1]. אבל, בהמשך הספר היא מבהירה: "ספר זה אינו היסטוריה של מציאות האלוהים, שלא תתואר במילים, שהיא מעבר לזמן ולתמורה, כי אם היסטוריה של האופן שבו גברים ונשים תפסו אותו" [2].
אמירה זו נושאת הגיון רב, כי אם אלוהים נתפס כאינסופי וככליל השלמות איך יכול אדם סופי ומוגבל לומר משהו משמעותי על אלוהים?
אבל, כמו ארמסטרונג, אפשר להציג איך נתפס אלוהים בכתובים שונים.
פרשת השבוע, פרשת "ו?א?ר?א", מזמנת לנו הזדמנות כזו.
זו פרשה סוערת מאוד, בה מטה הופך לתנין, תנין בולע תנינים, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם, הצפרדעים על ארץ מצרים, הכינים באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים, ויבוא ערוב כבד, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצ?אן דבר כבד מאוד, שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה, ברד כבד מאוד.
דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד כל אלה הנן שבע המכות הראשונות שמצריים הוכתה בהן.
אבל לא במכות מצריים נעסוק הפעם, אלא בדמותו של אלוהים כפי שהיא עולה בפרשה זו.
ואמנם, אלוהים הוא גיבור המתואר כאן. הפרשה נפתחת בדברי אלוהים, הוא האומר מה לומר, הוא המביא את המכות, משה בבחינת המוציא לפועל. אלוהים יוזם, מתווה דרך פעולה כמו בבריאת העולם, וכאן פועל אלוהים בבריאת עם.
איך נתפס אלוהים בתהליך זה?
בפתיחת הפרשה הצהרה:"ואירא, אל אברהם אל יצחק ואל יעקוב באל שדיי; ושמי ה', לא נודעתי להם" (שמות ו, ג). בהצהרה זו יש מן ההודעה על חידוש. "לא נכרתי להם במידת אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי" (רש"י על אתר). "[האבות] לא ידעו שהוא השם המיוחד לאלוהי האמת הנגלה עליהם" [3].
המספר המקראי מניח, כנראה, שהנסיבות הן מיוחדות, ושנות ממה שהיו בעבר ולכן, גם תפיסת אלוהים משתנה.
חידוש, אבל נקודת המוצא היא העבר: " וגם הקימותי את-בריתי איתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגוריהם, אשר-גרו בה" (שם, ד). הזכרת העבר משקפת את האמונה שאלוהים נאמן לדבריו ומה שחשוב יותר: אלוהים אחראי להגשים את הבטחותיו.
בהמשך נוסף לאלוהים עוד אפיון, אלוהים קשוב לצרכי עמו: "וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצריים, מעבידים אותם; ואזכור, את-בריתי" (שם, ה). אלוהים נחלץ לעזור לבני ישראל שאבדו כל תקווה.
אלוהים, אינו משתתף פסיבי בצער של בני ישראל, הוא מודיע שיפעל והוא מפרט את אשר יעשה: אלוהים ישחרר אותם ממצב העבדות ויביאם לארץ המובטחת. יותר מכך, אלוהים מציג יחסי ישראל-אלוהים כיחסים הדדיים: "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים"! [4]. בשלב זה אין הכתוב מפרש מה טיבה של ההדדיות הזו, אבל ההדדיות מובטחת ובשלב זה אין דרישה מבני-ישראל לעשות דבר-מה למימוש ההדדיות ביחסי בני-ישאל עם אלוהים.
יתר-על-כן, משה מעביר את המסר של אלוהים לבני ישראל: "וידבר משה כן, אל-בני ישראל" (שמות ו, ט1); אבל לבני ישראל אין כוח ויכולת להקשיב למסר מבטיח כזה: "ולא שמעו, אל-משה, מקוצר רוח, ומעבודה קשה" (שמות ו, ט2).
האם אלוהים נסוג מתכניתו, למרות שבני ישראל אינם מגיבים, וכך מביעים אולי ספר במסר?
לא, אלוהים, מתחיל להפעיל את תכניתו למען שחרר את בני ישראל ממצרים: "בוא דבר, אל-פרעה מלך מצריים; וישלח את-בני-ישראל, מארצו" (שם, יא).
כך מתחיל תהליך שחרור בני ישראל מהעבדות, והנעתם לגיבוש לאומי.
ובכן, איזה דמות עולה מן המסופר בפרשת "ואירא"?
אלוהים מופיע באופן חדש, הוא ממלא אחר ברית שהתחייב לה בעבר. אלוהים ער למצב ולצרכי בני-ישראל, מפרט את תכניתו להצלה, מבטיח הגשמה, ומציג את מערכת יחסים הדדית. ומעל לכל, חוסר נכונותם של בני-ישראל להאמין, אינו מרתיע את אלוהים ממימוש התכנית.
היש דמות אלוהים מתאימה יותר למצב בו נמצאים בני-ישראל?
לטעמי, הדמות המתוארת מתאימה ביותר לנסיבות הדיכוי ועבודת הפרך. במצב כזה אין לאדם כוח, יכול או סבלנות להקשיב וגם לא להאמין להבטחות לעתיד הקרוב וודאי לא לרחוק.
מדיון זה אפשר להקיש לא רק על אלוהים אלא גם על תפקוד מנהיג ראוי לעם.
מנהיג ראוי הוא מנהיג שער ומבין את מצב המונהגים, עומד בהבטחותיו, פועל בממש ואינו מסתפק במלים של הבטחות. והעיקר אינו נרתע מלפעול למען העם, גם אם העם אינו מכיר טובה על כך.
אכן, מאפיוני אלוהים אפשר ללמוד גם על מנהיגות אנושית.
היש כאלה היום?
הערות ומראה מקומות
[1] קארן ארמסטרונג, ההיסטוריה של אלוהים, ירושלים 2006, עמ' 15; ספר מומלץ לכל צמא תרבות ואמונה.
[2] שם, עמ' 18.
[3] עמוס חכם, ספר שמות, ירושלים תשנ"ה, עמ' פט.
[4] "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים; וידעתם, כי אני ה' אלוהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצריים. והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקוב; ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" (שמות, ו, ו?ח).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
