כיבוד
(1)80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה, "כיבוד קל" - שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה;?
על פי הפרשנות המקובלת, המשמעות של פיסקה זו היתה שלא ניתן לתבוע הוצאות בתי קפה, מסעדות וכיוצ"ב מאחר והן נופלות אל מחוץ להגדרה בתקנות.
ברצוננו לתקוף תיאוריה זו ולהרהר שנית באפשרות להתיר הוצאות בתי קפה ומסעדות. לשם כך, נלך במספר שלבים, מן הקל אל הכבד.
א. ישנם בעלי מקצוע (למשל: מאמנים אישיים) המקיימים חלק ניכר מפגישותיהם בבתי קפה. לדעתנו, במקרים כאילו ניתן לטעון כי מקום העיסוק של הנישום הוא בבתי קפה ולפיכך, אפשר לתבוע 80% מאותה ההוצאה תחת ה"כובע" של התקנות.
ב. לעיתים מתקיימת הפגישה בבית הקפה לצורך חד- פעמי. למשל, שני אנשי עסקים הנפגשים לדיון לקראת עיסקה ביניהם (תזכורת: הוצאה מוכרת גם אם אין עיסקה, למשל- אם המו"מ נכשל).
לדעתנו, גם במקרה זה רשאי משלם החשבון לתבוע את ההוצאה ואנו מתבססים על סעיף ההגדרות לתקנות:
"עיסוק" - עסק - לרבות עיסקה בודדת (ההדגשה שלנו)- משלח-יד וכל מקור הכנסה אחר כמפורט בסעיף 2 לפקודה וכן פעילות של חבר-בני-אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה;
"מקום עיסוק" - מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;
הקריאה המשולבת של שני הסעיפים (הגדרת מקום עיסוק מתבססת על הגדרת העיסוק) מביאה למסקנה כי גם במקרים בהם המדובר בפגישה אחת למטרת עיסקה בודדת (מתוך הגדרת עיסוק), כאשר דרכו של עולם היא קיום פגישות ועסקים מסוג זה בבתי קפה, ניתן לתבוע את ההוצאה ברמה של 80%.
ג. מה עם ארוחות עסקיות? כאשר החשבון אינו רק בגין " שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה"? אלא דברים יותר משמעותיים (מבחינת קלוריות ומחיר כאחד)? לדעתנו גם במקרים כאלו ניתן לעיתים לתבוע את ההוצאה:
סעיף 3 לתקנות לעיל מדבר על הוצאות אש"ל המוגדרות בתור "ארוחת בוקר, צהריים או ארוחת ערב". לכן ארוחות אלו אכן מוצאות אל מחוץ לתקנות. אולם ההגדרה הדווקנית משאירה "מחוץ לגדר" ארוחות קלות כגון ארוחות ביניים. אירוח בארץ אסור בניכוי על פי התקנות, אולם האירוח עצמו אינו מוגדר בתקנות והגדרתו המילונית כוללת לינה. לפיכך, גם סעיף האירוח לא שולל ארוחות קלות.
מאחר והתקנות מדברות על סעיפים קונקרטיים, הרי שארוחה קלה (ארוחת ביניים) שתכלול יותר מאשר מה שנכלל בהגדרת "כיבוד" אולם פחות מאשר ניתן להגדיר כ"ארוחת צהריים" (למשל) ולא תכלול אירוח (כגון חדר במלון) כלל אין עליה הגבלה בתקנות וניתן לתבוע את ההוצאה במלואה ולא באופן חלקי.
מה לעשות?
ראשית, חשוב לזכור כי כל מה שנטען לעיל מהווה נייר עמדה בלבד ואין כל וודאות כי פקיד השומה או בית המשפט יסכים עם גישתנו ויתיר את ההוצאה.
שנית: בכל אותם מקרים של פגישות עסקיות, מומלץ לאסוף את חשבוניות המס ולציין "בזמן אמיתי" עליהן את מהות ההוצאה- עם מי נפגשנו, מטרת הפגישה וכד'.
אחרון חביב: בעת הגשת הדו"ח לציין באופן ברור שהוצאות אלו נכללו כדי שלא נואשם בנסיון להטעות את פקיד השומה. אין צורך בהאשמה פלילית/ פורמלית, מספיק שהמפקח יחשוב שניסינו "לסדר" או "לקמבן" וכבר גישתו אלינו (המייצג והנישום כאחד) תהיה שלילית- מאוד שלילית.
בתיאבון
יוסי נתנזון הוא השותף מנהל במשרד משה נתנזון ושות'. אשמח לקבל הערות והארות על המאמר או בכל נושא אחר לכתובת: articles@natanson.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
