לעיתים קרובות, אזורים אלו מנוונים מעט, תקועים, רדומים, קפואים. נאמנים לגישה של "מה שלא עובד - אובד", אנו מפחיתים, מבלי משים, את התפקודיות של אזורינו הנשכחים וכשאנו פוגשים אותם, ההיכרות המחודשת אינה תמיד נעימה (כאב פתאומי שנחווה, פגיעה, פציעה). מתי אנו נזכרים בגב שלנו? על פי רוב כשהוא מציק!.
האימון ביוגה מסייע לנו להכיר, לכבד ולאמן את אזורינו הנשכחים. לכווץ ולהרפות, לחזק ולהרגיע, למתוח ולשחרר. בקלות ובלי מאמץ גופני רב, אנו יכולים לשפר את היכולת ואת התפקוד, לעשות טוב לגוף ולנפש, לחוות חיות וחיוניות ובכך להעצים את חווית החיים.
***
גישת היוגה מכוונת לשמירה מיטבית על הגוף, כדי שיהיה לנו נעים ונוח לחיות בו, אך אינה רואה בגוף את העיקר. לפי היוגה, הנפש מקרינה על הגוף וכך אזורים ומתחמים נשכחים בגופנו מעידים על נושאים נשכחים בנפשנו.
הכחשות, הדחקות, הסתרות, השלכות - מתבטאות ברגמת הגוף, לעיתים ככאב ולעיתים כהפרעה או מחלה.
כאב באזור נשכח עשוי להיות קשור לרגש מודחק, תחושה לא נעימה בגוף, הפרעה, או מחלה עשויה להיות קשורה למשבר לא מעובד אותו חווינו או לטראומה שעברה בלי שהתמודדנו עימה.
בעזרת הפגישה עם הגוף אנו פוגשים את הנפש ומטפלים בה, מלטפים אותה. בעזרת הליטוף הגופני אנו מחבקים את הנפש ובכך מקבלים את צדדינו המגוונים, את עצמנו כפי שאנחנו, את אישיותנו כפי שהתהוותה.
***
היוגה הולכת צעד נוסף קדימה וכפילוסופיה הכורכת גוף, נפש ורוח, אנו נוגעים גם במימד הרוחני-אנרגטי שלנו. היוגים טוענים כי לכל אדם שבעה מרכזים אנרגטיים (שאקרות), הממוקמים בצמוד למערכת בלוטות ההפרשה האנדוקריניות. המרכזים האנרגטיים קשורים עם מצבנו הנפשי והרוחני ויש להם השפעה גם על מצבנו הגופני. העדר איזון באחת השאקרות גוררת הפרעה נפשית ו/או גופנית. אימון היוגה מסייע למתרגל לאזן את מצבו האנרגטי באמצעות מערכת השאקרות. לתרגילי היוגה השונים ישנה השפעה גופנית, נפשית וגם, לפי היוגים, השפעה רוחנית-אנרגטית, בהיותם מובנים וממוקדים במרכזים האנרגטיים השונים.
את המרכזים האנרגטיים שלנו בוודאי איננו פוגשים, אלא בתרגול המכוון ישירות לטיפול בהן.
***
פעמים רבות כשאני מתרגל ומלמד יוגה אני שומע אנחות של שחרור ורווחה. עם השמע ה"קנקים" הראשונים, המשחררים סטגנציה-חסימה גופנית, חווים מתרגלים רבים שלווה והרפיה. עם הנגיעה בכאב, נפתח גם הלב. מלכודת המילים הינה לעיתים מכשלה המונעת מאתנו להבין את עצמנו ואת האחר. לא אחת אנו לכודים במלכודת זו, בלי יכולת ממשית להיחלץ.
אימון ביוגה, בגישה המכוונת להשגת רגיעה, איזון ושלווה - מלבד היותו נעים ומפנק, משחרר את הגוף ומרפה את הנפש. אנו יכולים לגעת באזורים הנשכחים של גופנו, נפשנו ורוחנו כמעט בלי מילים ולהשיג רווחה גדולה. רווחה זו מושגת מעוצמתה של התמדה ואימון, אימון שכל אחד, ללא קשר לגיל ומצב בריאות יכול לאמץ לחייו.
***
התרגול הפיסי של היוגה הינו נוח, פשוט, זמין ופתוח לכל.
יוגה בגישה קלאסית ומתונה, המותאמת לצרכיו, יכולותיו ואפשרויותיו של האדם המודרני, אינה כרוכה בביצוע תנוחות גופניות יוצאות דופן, בזיעה רבה או בכל ביטוי קיצוני ואלים אחר.
האימון הוא נגיש ומתאים לכל איש ואישה, בין אם צעיר או זקן, בריא או חולה.
***
יוגה היא התמרת המארג האישיותי-התנהגותי של האדם, הגדיר פטאנג'לי, הפילוסוף הבולט של תורת היוגה את ליבה וייעודה של דרך זו.
לצד הגדרת התכלית, הציע פטנאג'לי שורת צעדים מעשיים המביאים את התלמיד-המתרגל למצב יוגה.
נדמה שהמטרה בהירה, ההבנה העמוקה שמה שמתחולל בתוכנו (עולמנו הרגשי, הפנימי, הרוחני) הוא למעשה, מרכז חיינו. אם נצליח למתן את התנודתיות הפנימית, נהנה מיותר אושר, סיפוק, בריאות והגשמה, תהיינה הנסיבות החיצוניות אשר תהיינה.
***
בבסיס היוגה עומדת: המודעות. פיתוח היכולת לשים לב. להתבונן. להסתכל. להבין. לחשוב. להעמיק. לעצור, לבחון ולא לדהור ללא לאות בנתיבים שנסללו מראש. להכיר את התבניות הרגילות שלנו ולצאת מתוכן מעט.
הרמתי את היד כלפי מעלה - והתבוננתי. מה בדיוק התרחש במהלך הפעולה הזו? כיצד נשמתי? מהי התייחסותי המנטאלית לפעולה זו, טרם ביצועה, במהלכה ואחריה? האם הצלחתי להרפות במהלך הרמת היד ובעודה מונפת? אם כן, האם שילמתי מחיר (כאב, לחץ על הצוואר, הכתף או הגב)? ואם לא, מה זה אומר לי על מגבולותיי ויכולותיי? מה זה מראה לי על היחס בין שאיפותיי, צרכי ואפשרויותיי? ומה מניע אותי? האם דחף פנימי? הנחיה חיצונית? הישגיות? ציפייה לתשבחות? או אולי משהו מהכול? והאם יש בי כלל מקום להתלבטויות אלו או אני מבקש לסיים מכוח האנרציה את המשימה שהוטלה ומחכה בקוצר רוח לעבור ומהר לנושא הבא או למשהו דינאמי יותר שיעצור כבר את המחשבות המעצבנות?.
לכאורה, פעולה פשוטה, טריוויאלית בכל שיעור וסוג של פעילות גופנית. אך למעשה, עולם ומלואו של עבודה פנימית.
עבודה זו היא תרומתה המכרעת של היוגה לעולמנו.
ובכדי להרים את היד ולהתבונן, לא צריך מזרון וסטודיו וקטורת ונרות והודו ושאנטי ועדשים וגם לא גורואים ושרוולים ובגדים מיוחדים ובלוקים וחגורות.
צריך מעט זמן ומעט מקום ובגדים קלים, מזרון קל או מרבד ואולי אף כיסא.
ומי יודע, ייתכן שניתן יהיה ללמוד לבצע את אותה התנועה, שאנו רגילים לבצע באופן שגרתי, ללא התייחסות ותשומת לב מיוחדת, ביתר נוחות ונינוחות? טל רביד, מורה ליוגה.
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
