הפריימריז בקדימה: משתה הסיום של הניסיון החשוב הזה שכשל
נמרוד נוי
23/2/2012
ימים קשים עוברים על קדימה. אפשר כמעט לומר שאלו 'ימי פומפיאה האחרונים'. יתכן ויישאר ממנה משהו, אך החלום הגדול הגנוז בה פג כבר מזמן, ומה שייוותר הוא אולי רחוב או שכונה קטנה בקצה העיר שלא כוסו באפר הגעשי הגדול שנפלט מן ההר הסמוך וכיסה אותה לעד. מנהיגיה הנבחרים לא קראו נכון את המציאות ולא חזו מראש את האסון הגדול העומד להתרחש עליה. הם היו נגועים באטימות ובקוצר דעת. בכך הם נושאים באחריות העליונה להגיעה אל קצה דרכה. הפריימריז הפוקדים כיום את המפלגה הם לא יותר מאשר משתה הסיום של הניסיון החשוב הזה שכשל. תנו לנו לחם ושעשועים, צועקים תושבי העיר, ודי כבר עם הסיפור הזה על הר הגעש המאיים לכלותינו. יין ותענוגות אנו רוצים, ושאיש לא יבלבל לנו את הראש על התפרצות געשית כלשהי המאיימת עלינו.
אף שלחלק מאתנו הימים האחרונים הם מרוממי נפש – ישנה אלטרנטיבה לציפי לבני והיא שאול מופז – אלה ימים קשים העוברים על קדימה. מה שלא תהיינה תוצאות הפריימריז קדימה קרוב לוודאי תצא חבולה וקרועה ואבודה. הציבור הכללי מאס בה. היא בגדה בו. היא לא קיימה את שליחותה ההיסטורית והדורית. כבר כתבתי שמנהיגות של אמת איננה נקבעת בפריימריז אלא בעבודה קשה ובתוצאות איכותיות לאורך שנים. מה שמתנהל בתוכנו כיום היא 'מלחמת כל בכל' אישית וברמה נמוכה, ולא תהליך מזכך שיביא אותנו אל עבר חוף מבטחים. כמו כן, איש מן הרצים לראשות התנועה איננו מביא עמו כל בשורה חדשה. הוא משחק במגרשה של הפרדיגמה הישנה, ומלבד התקשקשות תפלה על שלום ובטחון וחברה וכלכלה, מין טקס קדום והרואי כזה של מלמול בלתי פוסק וחזרה מונוטונית על שתי המנטרות הללו, הוא איננו מביא עמו כל תשובה למפלגה ולפוליטיקה הישראלית. אין בפיו כל מענה.
היו אנשים שהגיעו אלינו מרחוק והזהירו אותנו מפני הסכנה הגדולה הנשקפת אך לא שעינו להם. גם בינינו היו שהתריעו. טוב לנו לחיות בעיוורוננו, ושאיש לא יפריע את מנוחתנו ושלוות חיינו המדומים. זה מה שאנו רוצים. וככה נעלמה לה מתחת לזרימת הלבה הגועשת עירנו קדימה. חברה חפצת חיים צופה את האיומים, נערכת בהתאם, ככל שניתן בידה, ולא מחכה לאסון שיקרה. אך אנו חברה של מתאבדים בקדימה. אנו מעדיפים לעצום את עינינו ולא להיערך בעוד מועד. W.C למועדון הערים הנכחדות. שמו של איש ממנהיגינו לא יחוקק על לוחות ההיסטוריה. איש מהם לא יזכה לתהילת דורות. כיצד הם הובילו עיר שלמה אל עבר אובדנה. אל כיליונה. כיצד הם ברחו מאחריותם לדברים. כיצד גבה לבבם ולא אבו עוד לשמוע וללמוד. כיצד הוליכו שולל את אנשי העיר כולה. זהו סיפור עתיק יומין. סיפור מיתי. אליגוריה.
מאת: נמרוד נוי
פיתוח עסקי וייעוץ ארגוני ואסטרטגי
מחבר הספר על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה"
חוקר מפלגת קדימה והמערכת הפוליטית בישראל
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
