סיור לאורך אמות המים בנחל הפירים 

מים מגוש עציון – סיור לאורך אמות המים בנחל הפירים

נקודת התחלה: גבעת הדגן

נקודת סיום: עין ביאר

אורך המסלול: שלושה ק"מ וחצי זמן הליכה: כשעתיים וחצי (לא כולל כניסה לאמה)

דרגת קושי: בינוני עונה מומלצת: כל השנה

מפת סימון שבילים: מפה מס' 9 סימון שבילים: שחור נקודות שירותים ועצירה קרובות:

אמת הביאר נחל הפירים- על רגל אחת

בטיולנו נלך צמוד לאמות מים מימי בית המקדש השני, אשר סיפקו מים לירושלים המתפתחת וגדלה, ושרדו עד ימינו. נוכל להיכנס אל מתחת לפני הקרקע לעבור בחלק מהאמה, בה גם היום זורמים מים. בחלק מהאמה זורמים מים עד היום ואנו אף נוכל להיכנס אל מתחת לפני הקרקע ולעבור בקטעים אלו. בנוסף לאמות, נחלוף דרך חלקות גפנים מדהימות ביופיין ודרך תצפיות על בריכות שלמה ועל הכפר הציורי ארטס.

מהן אמות המים? משחר ימיה של ירושלים היה קיומה מותנה ביכולתה לספק מים לתושביה.

כבר בתקופה הכנענית התיכונה (המאה הי"ז לפני הספירה), עת נהייתה לראשונה הפכה לעיר, התמודדו שליטיה עם הבעיה. מפעל המים המשוכלל שפיתחו סביב מעיין הגיחון המשיך לשמש הן בימי הבית הראשון והן בימי הבית השני. לאורך תקופות אלו נמשך השימוש במי המעיינות הקרובים לעיר ובמים שנאגרו בבריכות שבתחומיה, אך לא היה די באלה.

ירושלים – עיר הבירה והמקדש - הלכה וגדלה לכדי מטרופולין ועולי רגל ומבקרים רבים פקדו אותה כל ימות השנה, וביתר שאת בשלושת הרגלים. העיר נזקקה בדחיפות למקורות מים חדשים. עיקר המאמץ הוקדש מעתה להובלת מים מחוץ לעיר. כבר בימי השליטים לבית חשמונאי ובעיקר בימי הורדוס, נוצל הידע ההנדסי וההידרולוגי שנרכש ברומא לבניית אמות מים ארוכות ומפותלות שהזרימו מים אל העיר ממעיינות הר חברון. במפעל מתוחכם ורב ממדים זה שולבו נקבות-מעיין, אמות בנויות וחצובות, מנהרות פירים, סכרים ובריכות ענק. המערכת התפתחה בשלבים, מימי החשמונאים (המחצית השנייה של המאה הב' לפנה"ס) – עת נבנתה אמה מעין עיטם (בערבית: עין עטן) מצפון לגבעת הדגן (רכס ד'הר באקו) שבתחום העיר אפרת, אל בית המקדש – ועד הגיעה לשיא בסוף ימי הבית, בימי הנציבים (אמצע המאה הא' לסה"נ), כאשר לא פחות מחמש אמות נכללו במפעל, שבלבו בריכות שלמה. שתי אמות מתוך החמש הובילו את מי המעיינות שבאזור גוש עציון של היום אל ברכות שלמה: האחת היא אמת הערוב, והאחרת היא אמת הביאר, שברובה היא מנהרה תת-קרקעית מתחת ערוצו של נחל הפירים (ואדי אל ביאר) שממערב לעיר אפרת. מנהרה זו הזרימה את מי עין האמה (עין ואדי אלביאר) שבראשה, וכן מי תהום שנאספו לאורכה.

למי המעיין ולמי התהום נוספו גם מי גשמים שזרמו לעמק מהרכסים שסביב, ונעצרו בסכר שהותקן במורד העמק. שלושת המקורות הללו הזרימו מים רבים אל הבריכה העליונה שבבריכות שלמה, על ידי אמה שנבנתה על פני השטח בקו גובה מתאים. את המכשול הטופוגרפי של גבעת הדגן חצתה האמה במנהרת פירים שאורכה כ-400 מ'.

אל מי שתי האמות שבאו מדרום, נוספו בבריכות שלמה מי גשמים שנוקזו מהבקעה הסמוכה וכן מי ארבעה מעיינות הנובעים בצד הבריכות. מהבריכות זרמו המים בשלוש אמות לשלושה יעדים עיקריים: האמה התחתונה – זו שראשיתה בעין עיטם – הובילה אל הר הבית ואל בית המקדש שבמרכזו; האמה העליונה הובילה אל המצודה ואל ארמון הורדוס שבעיר העליונה של ירושלים; האמה השלישית יצאה מבריכות שלמה מזרחה, חלפה מעל הכפר ארטס, והזרימה מים אל הבריכה הגדולה שנבנתה לרגלי מצודת הרודיון המדברית, בלב העיר התחתית שהקים כאן המלך הורדוס. מערכת אמות המים המורכבת והמסועפת של ירושלים מימי בית שני הייתה כה משוכללת ומוצלחת עד שפרנסי העיר בדורות הבאים המשיכו לתחזק אותה ולנצלה. לא יהא זה מוגזם אם נסכם ונאמר כי לאורך אלפיים שנה, מאז ימי הבית השני ועד כיבוש ירושלים בידי הבריטים בתחילת המאה העשרים, המשיכה העיר להיות תלויה במידה רבה במערכת קדומה זו.

איך מגיעים? ניסע בכביש 60 (ירושלים-גוש עציון). בצומת שיירות עציון (אפרת-צפון) נפנה לעבר העיר אפרת. ליד שער השכונה הצפונית שבגבעת הדגן נחנה את הרכב. המעוניינים בהקפצת רכבים לסוף המסלול צריכים לחזור לצומת שיירות עציון ולפנות שמאלה. כשיש בכביש שילוט למחלף הפונה אל עבר דרך האבות יש לפנות ימינה ולהחנות את הרכב לצד הכביש.

 איך הולכים? נטפס ברגל לתצפית מראש גבעת הדגן. מכאן נוכל להשקיף על איזור בריכות שלמה, כיום בשטח הרשות הפלסטינית, על התל המקראי עיטם (ח' אל-ח'וח) ועל הכפר ארטס עם המנזר המרשים שמדרומו. הבנייה הצפופה בבקעת אל ח'אדר וברכס דהישה סוגרת כטבעת על האתרים הסמוכים לבריכות, ורכסי בית ג'אלה והר גילה נצפים למרחוק. נשוב לעבר מגרש החניה שבשער גבעת הדגן ונאתר את אחד הפירים של המנהרה הקצרה של אמת הביאר, שחצתה את הרכס לכיוון בריכות שלמה. השביל המסומן לאורך הפירים יוליכנו אל האמה הבנויה על גבי קירות תמך גבוהים. נצעד בסמוך לאמה "נגד כיוון הזרימה" (דרומה), נהנה מנופי הנחל המצוקיים, ברכס ממול נבחין בקטעי "אמת הערוב", נשקיף אל מנזר דיר אל בנאת (מנזר הבנות) הקדום, שבצד אפיק הנחל המעובד, ונגיע אל הסכר הקדום שלרגלי הסכר הבריטי, שעליו חוצה את העמק הכביש המטפס מזרחה ודרומה אל לב העיר אפרת. מהסכר נמשיך בשביל הרחב והנוח לאורך ערוץ נחל הפירים מעל מנהרת הפירים הארוכה שהעניקה לו את שמו. היא נמשכת מכאן דרומה לאורך 2.8 ק"מ עד ראשיתה בעין האמה. כעבור כמה עשרות מטרים, נסור מהשביל מזרחה (משמאל לשביל) אל הקמרון הרומי התת-קרקעי שהשתמר בשלמותו מעל מפלס המנהרה. ננסה לתהות על מהותו של מבנה חידתי זה. בהמשך נוכל להתרשם מכרמי הגפן וממגוון שיטות ההדליה הנהוגות בהם. ננסה לאתר את מה שנותר לפליטה מפתחיהם של עשרות הפירים שנראו בעבר במרחקים קצובים בערוצו של הנחל. כעבור כ- 1.5 ק"מ נסור מהשביל הראשי בשביל צדדי מערבה (מימין לשביל) אל עין המערה (עין מע'רה) - מעיין זעיר הנובע במערה טבעית ומזרים את מימיו אל חלקות שלחין, שצינורות פלסטיק מודרניים להשקיית השעועית, הדלעת ושאר ירקות משתלבים בתעלות העפר המסורתיות. נשוב לשביל הראשי ונגיע אל עין האמה. נוכל להיכנס אל מערכת המים התת-קרקעית וללמוד את רזיה. גרם המדרגות העתיק (שבגינו נקרא המעיין גם עין אלדרג') יוליכנו אל חדר מרכזי שממנו נוכל לצעוד ולזחול בנקבת המעיין הטבעית עד ראש הנביעה. נשוב משם לחדר הראשי וניכנס לראשיתה של מנהרת הפירים הארוכה. כעבור 80 מ' של הליכה שפופה, פה ושם גם "על ארבע", נגיע אל הפיר הראשון. המשך המנהרה מכאן צפונה נמצא במפלס נמוך במספר מטרים, על גבי שכבת מי התהום שמימיה נוספו, כאמור, למי המעיין. קטע זה אינו עביר למטיילים ולפיכך נטפס במעלה הפיר על גבי סולם ברזל ונצא אל פני השטח. אם השארנו רכב בסוף המסלול, 200 מ' של הליכה נוספת דרומה יובילונו לגשר שעלינו לעבור תחתיו ונגיע אל מכוניתנו.

הכניסה לעין האמה כרוכה בתשלום.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי