ההיסטוריה שלנו מתחלקת לארבע תקופות, פרה היסטוריה, שזה בערך ממינוס חמישים אלף שנה, עד ארבעת אלפים שנה לפני הספירה. שבתקופה זו אנשים היו חיים רק כדי לשרוד, שהרצונות שלהם היו מאוד מאוד ארציים, קטנים, האדם לא ידע בכלל על משהו שקיים חוץ מאוכל, מין, מנוחה, משפחה, מחסה...
מה שהיה מעניין באותה התקופה, שכולם היו מחוייבים מצד הטבע להיות כמשפחה אחת,
היה ציד משותף, אוכלים ביחד, גידלו ילדים ביחד, האדם לא הרגיש שיש ריחוק בינו לבין החברים שלו, האחים שלו... פשוט כולם היו בהרגשה אחת, ולא היה משהו ששייך למישהו אישית, אלא הכל שייך לכולם. האדם לא הרגיש שהוא והאחרים שונים ושהוא נבדל מהטבע, גם החלק המוחי היה הפוך, הוא היה ימני, במקום כמו אצלנו שמאלי.
כאמור זאת התקופה הראשונה, הפרה היסטוריה שלנו, שהתרחשה עד ארבעת אלפים שנה לפני הספירה שגם בתקופה הזאת האגו גדל, אבל לאט לאט בתהליך קומולטיבי, שזו הצטברות של נתונים פנימיים עד שיש התפוצצות וקפיצה לדרגה הבאה.
מארבעת אלפיים שנה לפני הספירה עד בערך המאה החמישית לאחר הספירה. יש קפיצה לרצון לעושר, שזה כבר לא רצון דומם, רק להתקיים, זה שונה לגמרי. עושר זה כבר אני לא שייך לשני, אני רוצה להיות עשיר, אני רוצה לרכוש, אני רוצה לקלוט, אני מרגיש שזה שלי, זה כבר לגמרי הפוך מהתקופה הקודמת, הפרה היסטורית, שבה כולם היו ממש כאחד, שלא היה שום הבדל, שהכל היה קולקטיבי, הרצון הזה לעושר כאמור התקיים פחות או יותר מארבעת אלפים שנה לפני הספירה עד חמש מאות שנה לאחר הספירה, זה גם תלוי איפה באירופה, או באסיה ובאפריקה,
ואז אחרי העושר התפתח בנו, רצון לשליטה, רצונות לשליטה אלה רצונות גדולים, מלחמות ללא הפסקה, כיבוש שטחים, זו תקופה היסטורית מאוד קשה, מאוד מתשת, האנושות עברה בה בעיות קשות מאוד,
ואז, אנחנו מגיעים בערך למאה החמש עשרה, שמתחילה התקופה החדשה, הציוויליזציה החדשה, היא נקראת ציוויליזייצת הפרט. למה? כי האדם מתחיל להיות הכוח המוביל, יבשות חדשות, יש גילויים של המדע, התפתחות הפילוסופיה, רנסנס, האדם יוצא לחופשי, הוא מתחיל לפרוץ מתוך הטבע, מתוך החברה האנושית, הפרט מתחיל להיות יותר מהכלל, מתחילים כבר לצמוח באדם רצונות אישיים, אינדיווידואלים, מה שלא היה אף פעם בהיסטוריה של האנושות, רצון לידע. רצון למדע.
ובאמת אנחנו רואים באותה תקופה את ניוטון, לייבניץ, גליליאו גליליי, כל מיני האבות של המדע המודרני, וגם התחילו מסעותיו של קולומבוס. בקיצור מהפיכה מדעית.
מסוף המאה השש עשרה אפשר כבר להבחין בתקופות האלה בצורה יותר מדוייקת. החלו להתפתח תאוריות במה ששייך לגילוי שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, אלה לא היו סתם גילויים, אלא האדם היה צריך להשתנות כדי לתפוס בצורה כזאת העולם, פתאום להתחיל לחשוב שזה יכול להיות אחרת ממה שהיה קודם, שיש הוא והעולם. ושוב, אפילו החשיבה לאט לאט הופכת ועוברת מהחלק הימני של המוח לחלק השמאלי.
ואז אנחנו מגיעים עד סוף המאה העשרים, שיא תקופת הידע והמושכלות, מגיעים לציוויליזציה החדשה, הציוויליזציה הגלובלית האינטגרלית שאנחנו מגלים עכשיו, שזו התפתחות חדשה לגמרי, אחרי שהרצון היה דומם-רק להתקיים, כמו שהיה בתקופה הראשונה, אחר כך צומח-התעורר רצון לעושר, אחר כך חי-לכבוד, לשליטה, ואחר כך למושכלות. עכשיו אנחנו בתחילת המאה העשרים ואחת נמצאים בחיפוש אחר "משמעות החיים", בשביל מה בכלל חיים וזו התקופה שלנו.
ואם נראה את כל ההתפתחות מעתה והלאה נראה שהיא מעניינת מאוד. הטבע מחייב אותנו לראות שכולנו תלויים וקשורים זה בזה, למרות שאנחנו לא רוצים את זה, הרי צברנו את האגו שלנו, ברצון לכוח, לעושר, לשליטה ולידע. כל אחד נעשה אינדיבידואליסט, כל אחד נעשה קיים בפני עצמו, לא ממהרים לחיות במשפחה, לא רוצים להכיר זה את זה, כל אחד נמצא אחרי מסך משלו, "תן לי את שלי וגמרנו".
ודווקא עכשיו הטבע מחזיר אותנו להכיר בכך שאנחנו תלויים זה בזה, שאנחנו קשורים זה לזה, שאנחנו צריכים להגיע לחברה כמו לפני חמישים אלף שנה, לחיות בחברה הגלובלית האינטגרלית התלותית, שכולם אחד, למרות שאנחנו כולנו אגואיסטים, בהתחלה נעשה זאת מאין ברירה כי הטבע לוחץ, ואחר כך בהסכמה, אנחנו נצטרך להגיע למצב שנהיה שוב כמשפחה אחת.
תראו איזה סיבוב אנחנו עושים, כדי להגיע להרכיב מחדש את הפאזל שלנו. לא יהיה לנו מנוס, אנחנו נצטרך לעשות זאת. אבל כבר עם הבנה, עם הרגשה, עם השגה,
התהליך הזה יחייב אותנו בכל זאת להרגיש את עצמנו בתלות הדדית, בקרבה הדדית, בערבות הדדית, עד שנגיע למרות לאהבה,
ואז נתחבר לרצון אחד שבו יתגלו החיים האמיתיים,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
