מהו "איחוד"מושלם?
אין ספק שכל אדם מכבד ומוקיר את בן זוגו
"בתוך ליבו", ומעריך את ההשקעה שמושקעת למענו. הן בניקיון, בישול,
פרנסה, טיפול בילדים...
כמובן "שהערכה בלב" זה דבר נפלא.
אלא שמי שחי כך, עדיין רחוק הוא מהאחדות המושלמת [ומהמוסריות. שהרי השקיעו בך,
וחובתך להודות על כך בפה מלא].
מהי "אחדות מושלמת"? להביע החוצה
את "ההערכה" - מבלי להרגיש בושה או אי נעימת בכך.
וכיצד משדרים הערכה החוצה?
ניתן
לעשות זאת בשתי דרכים: דרך אחת - בצורת כתיבה, על ידי פתק קטן ומחמם, והדרך השנייה
- בצורת דיבור. פשוט לפתוח את הפה ולהתחיל לפרגן.
אלא שכאשר עוסקים "בנישואין"
ומחפשים את "האיחוד המושלם", חובה לצעוד בשתי הדרכים יחדיו.
א) בצורת כתיבה. נחוץ מאוד לכתוב לבן
הזוג דברי שבח והוקרה על השקעתו בנו ובבית, לצרף לזה "מתנה קטנה"
(להדביק למכתב סוכרייה...), ולהפתיע אותו. להניח את זה על הכרית שלו... בתוך התיק
האישי שלו...
כאשר בן הזוג יבחין במכתב הזה ויקרא את ההערכה
והשבחים שכתובים בו, הוא "יחוש" שמעריכים ומוקירים אותו באמת.
האמת היא שבחלק הזה קל לעמוד, ובפרט בדורנו
האוטומאטי והמתקדם - יש אפילו מי שיעשה עבורנו את העבודה. [מרימים צלצול לחנות
פרחים, משחילים ארבעה מילים למוכר - ומבקשים ממנו שיכתוב אותם על פתקית, והשליח של
החנות כבר עושה עבורנו את העבודה ודואג להביא את הכבודה ולהפתיע את בן זוגנו].
ב) להוציא את האמירה והפרגון
"בפה". להגיד מילים בסגנון: האוכל שלך מוצלח... הניקיון בבית נוצץ
מכל פינה - ונכרת ההשקעה... פתיחת הסתימה בכיור הייתה נחוצה לי כאוויר לנשימה...
הסוכה שבנית שובת לבבות, ניכרת בה ההשקעה והמקצועיות מכל פינה..
הבעיה היא שאנשים מוכנים בעיקר לבצע את השלב
הקודם, "לכתוב פתק מפרגן ומחמיא", ולתת לדף והעט לייצג אותם. אך את השלב
השני של "הוצאת השבחים והמחמאות בפה" - באופן תדיר, אנשים רבים מתעלמים.
יש אנשים שמוכנים לכתוב פתקים נפלאים ולקנות את
כל העציצים והבשמים שבשוק, אך להגיד פיזית "תודה רבה" ולפרגן בפני בני
הבית מכל הלב - זה דבר שהם לא מסוגלים להרשות לעצמם. מדוע
לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל השורש הוא
"גאווה קטנטונת". באיזשהו מקום האדם מרגיש השפלה בכך שהוא מרומם את
השני, כביכול הגבהת השני הופכת אותו לקטן ונחות, משום כך הוא לא מסוגל
לעשות זאת - למרות שבתוך תוכו הוא מאוד מעריך הרבה את בן זוגו.
חשוב לציין. כל עוד קיימת המחיצה הזו בין בני
הזוג - והם אינם מסוגלים להחמיא איש לרעהו בצורה טבעית "בפה", אות וסימן
הוא שאחדותם אינה מושלמת.
אם אדם לא מסוגל לכופף את יד ימין ליד שמאל (כהגדרת
החזון איש זצ"ל שבני זוג זה גוף אחד - רק שאחד הוא יד ימין והשני הוא יד
שמאל) סימן שהוא לא הגיע עדיין לשלב של "אחדות בלב
ונפש", ועדיין הקשר שלו לא הגיע לרמה של "והיו לבשר אחד" (בראשית
ב' כ"ד).
בני זוג שמסוגלים לשבח ולפרגן איש לרעהו בצורה
חופשית ובפני בני הבית - והם לא רואים בזה השפלה, אין ספק שאיכות הקשר שלהם על רמה
- וסימן שאין בניהם שום מחיצות, ואשריהם ואשרי חלקם. ומה גם שיש לכך השפעה על הרבה
דברים, ובניהם "חינוך הילדים".
avi
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
