כל היקום מורכב מאור (תענוג, אנרגיה של השפעה) וכלי (הרצון להתמלא בתענוג הזה).
האור מפתח את הרצון שלנו עד למצב המקסימאלי, שבו הרצון הזה מתחיל להבין שאי אפשר להתמלא מהאור באופן ישיר, מפני שהתענוג מנטרל את הרצון. למשל, כשאנחנו מרווים את צימאוננו, אנחנו מנטרלים את התענוג משתייה.
המצב העכשווי מראה לנו, שההתפתחות שלנו הגיעה לקיצה, אנחנו לא יכולים להשתמש עוד באור לטובתנו. אנחנו מתחילים להשתכנע שאי אפשר להתמלא בתענוג בתוך הרצון. למרות שהאגואיזם עדיין גורם לנו לרוץ קדימה לניסיונות חדשים למלא אותו, אנחנו כבר מבינים שזה חסר טעם.
יחד עם זאת, מפני שאי אפשר להישאר ריקים, אנחנו בכל זאת נמשכים עדיין בעל כורחנו אחר ההוראות שלו , אבל בלי שום התלהבות. וזאת תחת השפעת החברה, בעל כורחנו, המצב הזה גורם למשברים בכל תחומי חיינו, שכן חיינו מושתתים על השימוש באור בתוך הרצון.
בזמן שהרצון התפתח תחת השפעת האור שאפנו קדימה. היה נדמה לנו שברצון הבא נוכל להתמלא עוד יותר. השקר הזה עזר לנו להתפתח. אבל ברגע שהרצון סיים את התפתחותו, גילינו בו את הריקנות. האור מראה לנו שכבר אי אפשר להתמלא באותה השיטה. זה נקרא משבר.
עלינו להפסיק לבלבל את עצמנו, ולהבין שאפשר לחיות באמת רק בהשתוות לתכונת האור, היינו בכוונה להשפיע ולאהוב!
ההתפתחות "הגשמית" שלנו הסתיימה: עסקים נסגרים, אין צורך בייצור מוצרים מיותרים שאף אחד לא צריך אותם. אורך היאכטה או מספר האפסים בחשבון הבנק כבר לא מעוררים קנאה. האדם כבר לא רואה מקורות תענוג בעולם. כמו שסופו של כל כוכב הוא קריסתו, כך גם אנחנו נמצאים בחור השחור של השלב הסופי של האגואיזם, שבולע הכול ולא מוציא כלום החוצה.
רק חיבור פנימי יאפשר לנו לבנות את הטבע האמיתי שלנו מחדש ואז, "חשכה כאורה יאיר".
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



