האו"ם מצוי כעת צעד אחד קרוב יותר לעבר יישום האיסור על ייצוא של פסולת אלקטרונית בין המדינות המפותחות לעולם המתפתח.
בכנס האחרון של האו"ם על איכות הסביבה בקרטחנה, קולומביה, בהשתתפות למעלה מ 170 מדינות, אושר תיקון אמנת באזל 1989, אשר מגביל את הייצוא של פסולת אלקטרונית לעולם המתפתח. אמנת באזל היתה הניסיון הראשון של האו"ם לכפות על כל המדינות להתמודד עם בעיות הפסולת המקומי שלהן, אבל זה לא הצליח בשנת 1995, כאשר המאמצים לארגן את התקנות בחוקים עלו בתוהו. התיקון החדש לאמנה מסיר מכשולים רבים בדרך ליצירת איסור מחייב על פי דין, וקובע כי "כל סוג של פסולת מסוכנת, כולל כזה שנשלח למיחזור, ייאסר לייצוא מהמדינות העשירות למדינות מתפתחות."
האיסור יגביל את הייצוא של מוצרי אלקטרוניקה מסורתיים כגון מחשבים וטלפונים ניידים שיצאו משימוש, אבל גם מתייחס למוצרים מסוכנים לא פחות, כגון מקררים, מכונות כביסה, ומזגנים. לדברי העיתון הבריטי "אינדפנדטנט", הסוכנות הבינלאומית היפנית לשיתוף פעולה ערכה מחקר אודות העברת הפסולת האלקטרונית לתוך הפיליפינים בין השנים 2001 ו -2005, ומצאה כי 1.2 מיליוני טלוויזיות, מקררים, מכונות כביסה שיצאו משימוש, נכנסו בתקופה זו אל המדינה. יש להניח, שבמדינות מתפתחות רבות באסיה התמונה היתה דומה.
ארצות הברית היא ללא ספק היצואן הגדול ביותר של חומרי פסולת אלקטרונית לעולם המתפתח. חברות רבות בארה"ב נוהגות להציג משלוחי פסולת אלקטרונית לעולם השלישי בתור "ייצוא" בעת כדי להימנע מתשלום מסים על המשלוח. זאת ועוד,האו"ם מעריך כי 50 טונות של פסולת אלקטרונית נוצרת מדי שנה כאשר רק כעשירית מהחומר ממוחזר, בעוד השאר מוצא את דרכו למזבלות.
במדינות מסוימות במערב נמנעים מלאסור על ייצוא של פסולת אלקטרונית. קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו ויפן היו מהמתנגדות הקולניות ביותר של איסור הייצוא, והן מסתמכות על משלוחים למדינות מתפתחות כדי להתמודד עם הרוב המכריע של הפסולת האלקטרונית הנוצר בשטחן.
יש לקחת בחשבון כי במדינות מסויימות בעולם המתפתח קיים חשש מאיסור פוטנציאלי על העברת פסולת אלקטרונית לשטחן, כיוון שהמדובר בענף כלכלי המקיים אוכלוסיות נרחבות במדינות אלה.
מומחה איכות סביבה מהמרכז האינדונזי לדיני איכות הסביבה (ICEL), טוען כי "להסכם תהיה השפעה מועטה במקרה של אינדונזיה, שכן הביקוש למוצרי אלקטרוניקה ישנים עדיין גבוה במדינה." הוא מציע כי ממשלת אינדונזיה תדריך את אזרחיה בנושא הסכנות שמציב העיסוק במיחזור מוצרי אלקטרוניקה.
האיסור הוא חשוב בגלל הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים הקשורים לעיבוד פסולת אלקטרונית. ידוע קשר ברור בין שריפת נחושת למחלת השחפת ובין שריפת פלסטיק לבין גידולים ממאירים. כך שהעיסוק בשטח במחזור הפסולת האלקטרונית משול כמעט להתנהגות אובדנית. לאור זאת קל להבין את נטיית המדינות המפותחות להעביר את הפסולת למדינות מתפתחות.
יש הטוענים כי על מנת שלאיסור תהיה אפקטיבית, וכדי להפחית את הסיכון להברחת פסולת אלקטרונית, מדינות המערב חייבות לנוע לעבר מצב של אפס פסולת, בה תופחת הפסולת האלקטרונית המופקת מלכתחילה למינימום. לצורך זאת עליהן ליצור תקנות מחמירות לשימוש בחומרים מסוכנים בתחום האלקטרוניקה. אם קמעונאים יעלו דרישות להפחתת הפסולת מספקי הסחורה שלהם, השינויים יכולים להתממש בהדרגה.
האיסור של האו"ם על ייצוא פסולת אלקטרונית ממדינות המערב למדינות המתפתחות ילך עוד מרחק עד כדי צמצום ייצור הפסולת האלקטרונית וצמצום סילוקה בעולם השלישי, לרבות הטיפול בתופעות הלוואי הכרוכות בביצוע המיחזור.
נתונים נוספים: אתר אי-גרין http://e-green.co.il
ליאור פ.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
