מושגים בסיסים ברשלנות רפואית 

רשלנות רפואית בישראל עולה למשרד הבריאות, חברות הביטוח וקופות החולים מדי שנה כרבע מיליארד שקל.

ישנם כמה מושגים בסיסים שעל חולה השוקל להגיש תביעת להכיר:

עיקרון "הרופא הסביר":

לא כול המקרים בהם טיפול לא מצליח או שנעשה ללא הסכמת מהחולה נחשבים כרשלנות.  ברוב במקרים פונים אל עיקרון "הרופא הסביר" ושואלים האם פעל הרופא בצורה הגיונית. רופא אשר פעל במקצועיות כפי שנהוג במקרים רפואיים דומים מוגן על פי חוק גם ללא הסכמת החולה.

הסכמה מדעת:

מתפקידו של הרופא המטפל לפרוש בפני החולה את הידע הדרוש בכדי שהחולה יקבל החלטה נכונה. ידע זה צריך לכלול את תופעות הלווי, הסיכונים הקיימים, אחוזי ההצלחה ואלטרנטיבות הקיימות לטיפול. במקרה וחולה חתם על אישור לטיפול בלי שהובאו בפניו כול העובדות יכול  עו"ד לבקש מבית המשפט לבטל את חתימה.

הקשר הסיבתי :

עו"ד מטעם התביעה נדרש להוכיח בבית המשפט שהנזק נגרם כתוצאה ישירה של רשלנות רפואית. על השופט להשתכנע שבמקרה וההתנהלות הייתה שונה הפגיעה בחולה הייתה מזערית או נמנעת.

חוות דעת מומחה:

חשוב לצרף לתביעה דעת מומחה בתחום אשר תומך בעמדת התביעה וייתן לה תוקף בפני השופט.

ניתן להביא דעה מיותר מרופא מומחה אחד בכדי לתת תמונה טובה יותר של הנזק שנגרם. במקרה ובמשפט יובאו דעות רופאים מומחים אשר יסתרו אחת את השני בית המשפט ימנה מומחה מטעמו אשר מוסכם על ידי עו"ד רשלנות רפואית.

מבחן הציפיות:

הרופא המטפל צריך להכיר את התיק הרפואי של החולה ואת טיפול בכדי להעריך את הסיכון הקיים. השופט יבדוק אם הרופא יראה את המקצועיות הנדרשת והעריך נכון את הסיכונים בהם העמיד את המטופל.