הרבה דברים קרו מאז הוועידה, בשנת 1942, בה התכנסו כמה מבכירי ההנהגה הנאצית, כדי לתכנן את ביצוע השמדת יהדות אירופה.
הרבה דברים השתנו מאז: אבל השנאה ליהודים, ממשיכה לבעבע ולבעור בליבם של שונאי ישראל הישנים והחדשים.
איראן וגרורותיה (חמאס, חזבאללה) וכן המופתי של ירושלים, היושב בבירת ישראל, בימים אלה ממש, נאם בלהט שעל המוסלמים להרוג את כל "הכופרים" היהודים.
ח"כ אחמד טיבי וח"כ גב' זועבי (בל"ד) – תורמים את חלקם במעשיהם ובנאומיהם. אז מה השתנה?
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
השוני בין 1942 ל-2012 הוא לא בהעדרם של הצוררים הרוצים להשמיד את העם היהודי. הרצון הזה קיים ולא השתנה. מה שהשתנה, זה היכולת שלנו, להגן על עצמנו והנחישות שלנו לעשות זאת.
לעם היהודי, לממשלת ישראל יש את הזכות, החובה והיכולת למנוע השמדה נוספת של העם היהודי או פגיעה במדינתו.
באלה המילים – פתח ראש הממשלה בנימין נתניהו את ישיבת הממשלה (ביום א' 22.1.12), בציונו 70 שנה לוועידת "וונזה" ולקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה (27.1.12).
מילים כדורבנות המבטאות היטב את הלך הרוח של אזרחי ישראל במדינת ישראל הריבונית ואת יהודיי התפוצות באשר הן.
על רקע דברים אלה כדאי לזכור, כמה מפעולות מעשיות ומעשי חקיקה, שמבצעת ומקדמת כנסת ישראל וממשלת ישראל, כדי לשמור על בטחונה ועצמאותה של ישראל ושלום אזרחיה וכדי למנוע שואה או ניסיון נוסף בכיוון זה (ראה בג"צ איחוד משפחות וההחלטה האמיצה לדחות העתירה).
ההתעקשות של נתניהו – שמדינות העולם בראשות ארה"ב, יעשו מעשה ויקדמו את המהלכים לבלום את הגרעין האיראני המאיים בהשמדת ישראל, עפ"י התפיסה המעוותת הנאצית של אחמדינז'אד, מקבלת משמעות חדשה ומצמררת, בציון 70 שנה לוועידת "וונזה". אירופה של אז – ידעה ושתקה ולא עשתה כלום. לא נוכל להסכים להתנהלות מעין זו פעם שניה.
חרם הנפט – של אירופה על איראן – הוא מהלך נכון בכיוון הנכון, ולא מעט בזכות הנחישות וההתעקשות של נתניהו והפחד שיתקוף לבד.
משמעות הדברים – הפעם לא נחכה לאירופה שתבוא לעזרתנו, ואולי נצטרך לעשות זאת לבד. כי ארה"ב ואירופה, עדיין לא הפנימו מספיק את משמעות התפיסה החדשנית של הצוררים המודרניים.
המסייר בימים אלה בברלין – לא יכול להתעלם מאתרי ההנצחה לשואה וליהודים. הוויכוח בין מנהיגי הקהילה בגרמניה, האינטלקטואלים היהודים והציבור הגרמני, נסב סביב הנקודה, האם לא מגזימים הגרמנים בהנצחה, עד כדי כך, שהמנהיגות היהודית במידה מסוימת נבהלה מעצמה.
יתכן ומדובר באפקט של אפטר שוק מאוחר, יתכן ברגשי אשם אוטנטיים שצפים ועולים אצל האינטליגנציה הגרמנית – בכל מקרה אי אפשר להתעלם מהתופעה.
המטייל בשכונת "באווריה" – שכונה איכותית בלב ברלין, נתקל בצורת הנצחה מעניינת וייחודית, בצורת שלטי רחוב וציורי קיר ועליהם ציטוטים וצווים של המשטר הנאצי וחוקי נירנברג, כגון: אסור על רופאים יהודים לנהל קליניקות פרטיות, אסור על בעלות פרטית, מגבלות של תנועה, לבוש וכו'.
אם נוסיף על כך את המוזיאון הגדול והמרשים להכרת היהדות וההיסטוריה שלה, את תחנת הרכבת בגרינוולד (בפרברי ברלין) שמרציפיה נשלחו למחנות השמדה רוב יהודי ברלין – כאשר על המרצפות חקוקים תאריכי הטרנספורטים ומספר היהודים בכל משלוח – מזעזע ומצמרר בדיוק בפירוט ובשיטתיות הגרמנית המפורסמת.
משם אפשר לנסוע לפרבר וונזה ולווילת וונזה – שם נפגשו 15 מבכירי המשטר הנאצי בראשות היידריך ואייכמן ותכננו את "הפתרון הסופי" ליהדות אירופה, תמונותיהם ותוכניותיהם תלויים על הקירות מסביב. קשה להבין את הקונטרסט בין המקום היפה השליו, על שפת האגם – הטובל כולו בירק ובחיים תוססים, לבין התוכנית השטנית שיצאה מהווילה.
מעניין לעבור על ספר האורחים במקום ולקרוא את התרשמות המבקרים, מכל העולם, מכל העמים ובכל השפות ובראשם כמובן אזרחי ישראל וניצולי שואה – מכולם עולה מחד זעקה מהלב על הנעשה הסבל והשכול ומאידך תרועת ניצחון על כישלון השטן ותוכניותיו ובראשם הקריאה עם ישראל חי.
מצאתי בין הרישומים קטע מעניין בו נכתב: "מה אתה אומר אייכמן ומרעיך היידריך, הימלר ואפילו היטלר – איפה אתם ואיפה אנחנו – הנה אנו בווילה שלכם דורכים עליכם ועל רעיונותיכם ושאיפותיכם – עם ישראל חי לנצח" – מחמם את הלב, ונוסך גאווה.
וכמובן אסור לפסוח על בית הכנסת הגדול המשופץ, שגם הוא מעין מוזיאון והאתר המרכזי שנפתח לאחרונה – אנדרטת הזיכרון לנספים בצורת "בית קברות מאבן שחורה" בלב העיר, ליד שער ברנדנבורג מול השגרירות האמריקאית במקום.
אפשר להתרשם מהגודש והגודל של ההנצחה, והוויכוח הוא אם לא מגזימים בכך ויוצרים למעשה אפקט אנטי, לעומת הרצון של רבים מהגרמנים לשכוח, להשכיח ולהדחיק את המאורעות.
מה שמוסיף שמן למדורת הוויכוח על האתר החדש – היא העובדה שמדובר בשטח נדל"ן מהיקרים ביותר בעיר, וגם הוא מופנה להנצחה וליהודים. מצד שני, יש באתר מעין אירוניה של ההיסטוריה ואולי אפילו מכוונת בכך שהאתר נמצא לא רחוק מהבונקר של היטלר, בו התאבד בסוף אפריל 1945, ושם גם נשרפה גופתו. כך שהמבקרים באתר יוכלו לעבור ולדרוך על "הקבר של היטלר" (המקום בו נשרפה גופתו), ובכך להביע ניצחון נוסף לנצח ישראל.
מעניינות תגובות הניצולים למיניהם – הנפגשים ליד האנדרטאות ובסיורים. החרדים דתיים טוענים שאין לחקור במופלא מאיתנו והכל בידי אלוהים ואסור להתריס נגדו ולשאול שאלות מכאיבות, ויש להמשיך ולהאמין ביושב במרומים ובמעשיו.
המאמינים המסורתיים – עדיין מסתכלים למעלה ושואלים למה? למה? ואילו יתר העם, מכאן ומכאן, עדיין מתווכחים מחפשים מענה ונימוקים מלומדים ומשכנעים ומפולפלים כדי לנסות להבין ולהסביר מה אירע ואיך קרה. ולמרות שעברו 70 שנה – עדיין אין תשובה מלומדת ומשכנעת למה?
מה שכן ברור לנו, לעם ישראל – היושב בציון – כי "שנית מצדה לא תיפול" ועם ישראל חי, פורח במדינה ריבונית יהודית ודמוקרטית.
הערה: למתעניינים בנושא, ראה את הספר החדש: "הנדון: השמדה - ועידת ואנזה והפתרון הסופי", הוצאת מודן, תשע"ב 2012.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
