טיול בעקבות אגדות יפו ושיריה 

מי מאיתנו לא שמע על יפו ואגדותיה? מי לא מוצף געגוע לאותם שחפים שהיו על המזח - ועפו??  סמטאותיה הצרות של יפו, עם אבניהן הבהירות, צופנות שירים ואהבות. הגלים המתנפצים אל המזח דוקרים בלב כמו אהבה נכזבת...סיור שמתחיל בכיכר השעון - ונגמר באהבה גדולה.

 יפו עיר של אגדות

 כבר בתחילת התנ"ך החלו האגדות על יפו: הקמת העיר מיוחסת באגדה ליפת, בנו של נוח, ומכאן שמה. גם היוונים מספרים שיום אחד התפארה המלכה שהיא יפה יותר מבנותיו של פוסידון אל הים. האל התכעס מאוד בשל יוהרה זו, ובזעמו הציף את חופי הממלכה ושלח מפלצת איומה להעניש את בני האדם. הדרך היחידה בה יכלו המלך והמלכה להציל עמם, היא מתן הבת אנדרומדה כטרף. כבל המלך האתיופי את בתו לסלע אשר על חוף הים, מתוך כוונה להקריבה למפלצת. פרסאוס, בנו של זאוס אבי האלים, חלף במקום, ראה את אנדרומדה הכפותה ולבו הלם בחוזקה והתאהב. הוא נלחם במפלצת והפך אותה לאבן, שיחרר את אנדרומדה ונשאה לאישה. בחוף הים על יד נמל יפו אפשר לראות עד היום את "סלע אנדרומדה" אליו נכבלה הנסיכה.

 

אגדת המגדלור של יפו: מספרת האגדה כי כשיאסון היה זורק רשת לים הוא היה תמיד מחייך. וכי מה היה חסר לו בעולמו? סירתו חדשה היא ועל החוף חיכתה נערתו בעיניים מאירות. יאסון הכיר את דרכי הים ונתיביו, היכן מתחבאים הדגים הכי טובים וכל דייגי יפו התקנאו בו על כישרונו. סיפרו עליו שהדגים היו מקפצים בעצמם לסירתו. 
אך משנה לשנה הדיג פחת. אולי בגלל האניות הגדולות שהחלו לשוט באיזור, אולי בשל הביוב שנשפך לים ואולי כי כך רצה האל. בפנים חמורות היו יוצאים הדייגים וחוזרים עם אור אחרון כשרשתם חציה ריקה. 
רק יאסון היה נשאר הרבה אחרי כולם בים החשוך עד שסירתו התמלאה כי היה לו סוד: מתוך החשיכה הייתה מאירה לו נקודת אור קטנה אך בוהקת כמגדלור, אליה היה מנווט את דרכו כל לילה. לא סיפר את סודו זה לאף אחד, גם לא לנערתו שהייתה מחכה לו על החוף.  בוקר אחד אימצה אותו הנערה חזק אל ליבה והתחננה אליו: די לדוג, הים מסוכן, תישאר, יש לי תחושה רעה. הוא חיבק אותה וליטף את שערה ולא אמר דבר. אך עם שחר שוב נעלם עם סירתו אל תוך הערפל. אך הפעם בשובו לחוף לעת ליל, לא האיר לו שוב האור לכוון את דרכו. רק שנות הניסיון והמזל עזרו לו לנווט בין הקצף והסלעים את דרכו לחוף.  רטוב ועייף קשר את סירתו אך נערתו לא הייתה שם. כל הלילה חיפש וקרא בשמה ורק עם שחר מצאו את גופתה על החוף בין הצדפים וליבה גוש פחם שחור. אז הבין כי ליבה היה לו מגדלור. לזכרה בנה את המגדלור העומד עד היום ביפו, ובראשו קבע את ליבה שיאיר את הדרך לכל מלח ודייג.

בתצפית הנמל הלב רוצה לשיר, וכמו מעצמן פורצות המילים "זוהי יפו ילדה, שחודרת כמו יין לדם" וברור שעובדתית "אין כמו יפו בלילות". אין ספק, כאשר "אתה נמצא ביפו" הרומנטיקה במיטבה והנוסטלגיה לוקחת אותך הרחק עד אגדות יפו

 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי