גמול במקום עונש  

גמול במקום עונש 

 פנו אלי הורים לבחור בכיתה ח'. הם היו מודאגים מאוד. הבן לא רוצה ללמוד, למרות שלדעתם אין לו קושי שיכול להסביר את ציוניו הנמוכים. מאז כיתה ה' בערך, כך סיפרו, הוא לא משקיע שום מאמץ בלימודים. בבית הספר איימו שיסלקו את התלמיד מבית הספר. ההורים המודאגים החליטו לשלול מבנם את השימוש במחשב ובפלאפון "עד שיביא תוצאות". 

"תוצאות" זה לא מספיק ברור. אם ממוצע הציונים שלו הוא 20, והבחור הצליח להרים אותו ל-40. הוא הכפיל את תוצאה, אבל עדיין זה ציון נכשל. האם אלה "תוצאות"? ואם במקצוע אחד, נניח מתוך עשרה, הוא הצליח להגיע לציון טוב, נניח 70, האם אלה "תוצאות"? במקרים כאלה אני ממליצה לעצור רגע לפני שדורשים "תוצאות" או "שתהיה ילד טוב".

ובכן, לא בכל בית, למרבה השמחה, יש מקרה כל כך קיצוני, אבל הורים רבים עומדים בפני דילמה: איך לדחוף את ילדיהם להצלחה בלימודים: האם לשלול מהם זכויות שקיבלו, או להציע מעין פרס עידוד". כך או כך, כדאי לפעול בשיקול דעת. כאשר אתם מחליטים להעניש את ילדכם, קודם כל כדאי לשקול אם זה הצעד הנכון שיביא לתוצאות. כל אחד, ילד וגם מבוגר, יעדיף לקבל פרס על מאמץ, מאשר להיענש אם לא הגיע לנורמה המקובלת.

חשוב לזכור שלמתן גמול וגם לעונש יש כללים:

1.         תמיד עדיף, כמו במפעל, להציע פרמיה, ואם הילד לא הגיע לתוצאות המיוחלות, לא לתת אותה. גם פרס קטן יכול להיות מאוד משמעותי.

2.         צריך להגדיר רף ציפיות הגיוני. קשה להניח שילד שהיה ב"תרדמת לימודית" ארבע שנים יעלה לממוצע 100 תוך שבוע. אין פתרונות אינסטנט. מילת המפתח היא הדרגתיות. אי אפשר לצפות לשינוי בן רגע. בהתחלה הדרישה לשיפור צריכה להיות מזערית. אם הציון הממוצע שלילי, הגיוני לדרוש התקדמות של 5 נקודות בשלושה מקצעות בשבוע, למשל.

3.         גם הגמול צריך להיות הגיוני. הוא צריך להיות משמעותי עבור הילד, אבל אל תבטיחו טלוויזיה חדשה תמורת ציון עובר במבחן, אחרת מה תתנו בשבוע הבא אם הציון עלה ל-60?  

4.          אם הוחלט על מניעת זכות כלשהי, הדבר צריך להיות מידתי, כלומר בפרופורציה הגיונית לחומרת העבירה.

5.        גם סופר נני (לפחות בגרסה האנגלית) מסבירה להורים שעונש – נניח הרחקה מהסלון – חייב להיות קצוב בזמן. לא שוללים מילד את השימוש במחשב לכל החיים. אם כבר החלטתם לעשות זאת, למרות שאני מעדיפה את שיטת הגמול,  שלילת הזכות מוגבלת לשבוע. בתום השבוע בודקים האם הילד עשה שינוי לפי הרף שנקבע. אם הצליח, צריך לתת לו גמול על מאמציו, כדי לעודד אותו להמשיך להשקיע. כך, למשל, אפשר לתת לו 10 שעות שימוש שבועיות במחשב.

6.         אם נותנים איזשהו ניקוד על התנהגות, צריך לכלול גם דרישות שקל לילד להשיג אותן. למשל בבית ספר, אם הוא מגיע בזמן, הוא יוכל לקבל ניקוד גם על זה, כדי שיוכל להגיע לסך הנקודות המאפשר קבלת גמול. לשם כך הוא יצטרך גם לעשות מטלות שקשה לו לבצע, אבל יהיה לו איזשהו סיכוי, גם אם לא ביצע בכל יום את כל המטלות הקשות.

במקרה שלנו, הייתי ממליצה להורים לקבוע עם הילד תוצאות הגיוניות, אפילו מזעריות לשיפור. כל שבוע ביום קבוע צריכים לבדוק אם עמד בתוצאות. אם כן, צריכים לתת לו את הגמול. אם הילד ב"שביתת לימודים" במשך כל כך הרבה שנים, הוא צריך להתאושש. הוא צריך לשקם את הדימוי העצמי שלו ולהאמין במילים שהוא אומר: "אני יכול להשיג ציונים טובים". סתם לא מגיעים למצב כזה. יש ודאי גם היבטים רגשיים, משפחתיים וחברתיים לבדוק. גם אם להורים יש נכונות ורצון טוב, ובטוח שיש להם, צריך לעשות כאן שינוי בקנה מידה של מהפכה. לכן צריך להתקדם לאט לאט. אם גם ההורים יתנפלו על הילד, בנוסף לאיומים מצד בית הספר, אני חוששת שהתוצאות עלולות להיות הרסניות. במקרה הזה. בוודאי, המהירות היא מהשטן.

טלילה שחר, מוסמכת בהוראת אסטרטגיות למידה, הירשמו באתר שלי   http://lemidakala.co.il/ וקבלו בחינם פרק מספרי: "מהורה למורה".

צרו קשר: lemidakala@gmail.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי