פשוט לא יאומן....
אני יושב בביתי בערב. לפתע מצלצל הטלפון. על הצג מופיע המספר של אחד מבניי. אני מצפה לשמוע את קולו. במקום זה עולה קולה של בחורה צעירה:
"שלום, עם מי אני מדברת?"
"מי את?" אני משיב בשאלה.
"אני לא יודעת מי בעל הטלפון, לכן לחצתי על אחד ממספרי הזיכרון והגעתי אליך".
"אז בכל זאת מי את?"
"אני חיילת, מדברת מחנות ממתקים בקניון עזריאלי, ומצאתי את הסמארטפון בחנות. לקחתי אותו איתי כדי שמישהו לא יגנוב אותו".
אני מקשיב ולא מאמין למשמע אוזניי. הרי הטלפון הזה הוא מחמד ליבם של כל הגנבים.
"האם את מוכרת בקניון" אני שואל.
"לא אני חייל מירושלים ומטיילת כאן עם חברה."
"אז ככה פתאום אתן רואות סמארטפון ולוקחות אותו כדי למצוא מי איבד אותו?"
"כן. בדיוק ככה. איפה אני יכולה לפגוש אותך ולהחזיר את הטלפון?" שואלת החיילת.
"קודם כל מגיעה לך תודה ענקית ונשיקה על אזרחות טובה והתנהגות למופת" אני אומר לה ומשתנק מהתרגשות.
"לא מגיעה לי שום תודה" אומרת החיילת בצניעות.
אני חש צורך לאמץ אותה אל לבי ולהודות לה באופן אישי. במקום זה אני אומר:
"אין שום בעיה. בני יקבע מקום מפגש ויודה לך מעומק הלב".
"או.קיי. לא צריך שום תודה. רק תהיו בריאים וכל טוב".
היאומן??!!!
מנכ"ל בית הדיור המוגן שבעה כוכבים בהרצלייה פיתוח. בעל תואר שני במינהל עסקים ובחינוך. מחזיק בהתמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן, ובסוגיות איכות החיים והאושר בגיל הזהב. מרצה באוניברסיטת תל אביב. מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים. מחבר הרומן "מריונטות".
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
