היום ברוב בתי החולים מזריקים פיטוצין לכיווץ הרחם ויציאת השליה כנוהל שגרתי.
מנסים לתת לשליה לצאת באופן ספונטאני תוך חצי שעה.
כשהשליה בתוך הרחם היא מפריעה לו להתכווץ ולכן יהיה דימום.
האוקסיטוצין גורם לרחם להתכווץ ולשליה להיפרד מדופן הרחם .
הנקת התינוק תגרום לעליה ברמת האוקסיטוצין ולכן חשובה.
תנוחה זקופה בשלב זה מסייעת לניקוז מי השפיר והדם מן הרחם וכן ליציאת השליה.
התינוק מחובר לשליה דרך חבל הטבור וכשהיא עדיין מחוברת לרחם חבל הטבור פועם ומעביר לתינוק דם וחמצן דרך האם.
חשוב לחכות להפסקת הפעימה של חבל הטבור לפני חיתוכו, וזה גם גורם לשליה להיות פחות מלאה בדם ולכן בעלת נפח קטן יותר וליולדת קל יותר להוציאה.
כשהשליה נפרדת מדפנות הרחם הרחם מתכווץ שוב ומאפשר להוציא את השליה.
חשוב לבדוק שהיא שלמה, אם היא איננה שלמה יהיה צורך בהתערבות רפואית.
התכווצות הרחם סוגרת את כלי הדם שהיו פתוחים ולכן חשובה להפסקת הדימום. לכן הנוהל השגרתי של מתן פיטוצין בבי"ח.
אולם, כשאישה מקבלת פיטוצין בלידה, מאזן האוקסיטוצין נפגע ועלולה להיות הפרעה ביציאת השליה -
אז היא מקבלת עוד פיטוצין.
ללדת באהבה-הכנה וליווי ללידה
קרן בינשטיין
מדריכת הכנה ללידה
מלווה ללידה
מטפלת הוליסטית -
מורה להילינג ומטפלת מוסמכת ברפלקסולוגיה, שיאצו, עיסוי ודמיון מודרך.
"ללדת באהבה" - קורס הכנה ללידה, להנקה ולהורות ראשונית
פוריות
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
