אוי, הכלבים הפכו לדרגשי doormats
כבר התרגלתי שמסתכלים על שלושתנו כשאנו הולכים לטייל קצת. אני, זואי ולולי (הכלבים שאני גרה אצלם), ו"שובל" חתולי השכונה כמו החלילן מהמלין. זה אכן אינו מחזה נפוץ, במיוחד כשהחתולים כנראה "קיבלו" את הכלבים כאחד מהם, והתנהגותם בהתאם.
את לולי אימצתי בזמנו אחרי תאונה, ניתוחי גב, ושלושה אימוצים כושלים והוא קצת צולע, וזואי העזובית כמו מטאטא קטן בצבעי שחור עם שניצים פסים חום בהיר, כמו סטאף ואלף גזעים אחרים. כמובן שהיא נראית בהתאם: חסרת פרופורציה בצורה שובת לב. אימא שלה כנראה "בילתה" כהוגן.
לא עובר יום ללא קטע משעשע, אם זה בשל הדרך בה החתולים נוהגים בכלבים ולהיפך, או בשל הערות-הארות של אנשים "טובים ושמחי לבב" :
זקנה שצצה משום מקום ונוזפת בי שלא מספיק שיש לי שני כלבים וצריכה גם חתולים, ויורקת נגד עין הרע,
איש שמתאמץ ובטון חצי מתנצל מסביר שהוא לא מבין למה אני נותנת להם אוכל הם הרי "מסתדרים",
שכנה ששופכת מים מהמרפסת (כנראה, אני משערת בשל העובדה שזואי שחרחורת), כשאנו עוברים,
איש שמקפיד יום ולילה לצפות ו"לתפוס" את "האנשים הללו" עם הכלבים ולהשגיח שהם אוספים את "החבילות החומות". הוא מצלצל על הזמן לפקח שמגיע כמובן אחרי הזמן, והוא כמובן מתרגז כי "העבריין" עזב מזמן את המקום. באופן פרדוכסלי לפעמים כואב הלב עליו, ועל איך אנשים מבוגרים במיוחד נאחזים בשטויות ומתרגזים על קלוצקאשעס...
הקטעים המשעשעים לעומת זאת קשורים להתנהגות בעלי החיים בינם לבין עצמם:
חתולים שמתרגזים אם חתול שאינו "מהשכונה" מתקרב לכלבים ואלי,
הדרך בה החתולים "מתלטפים" על לולי וזואי, מנסים לשחק אתם ולמשוך תשומת לבם, הכלבים סבלניים הרבה יותר מהצפוי, לפעמים החוצפה של החתולים פשוט בלתי תיאמן, באמת מצחיק.
פעם חתול בשם חרמנובסקי קפץ על זואי וניסה לבצע בה זממו, בעונה הזו מסכנים הראש שלהם באמת לא במקום.
אבל אתמול זו הייתה גולת הכותרת, המאסטר פיס של הקטעים הבלתי ייאמנו.
חבל שלא הייתה לי מסרטה או משהו לתעד זאת. אך לכל מי שיש חתולים יודע היטב שאין דבר כזה בלתי ייאמן הקשור לבעל החיים המופלא הזה.
תתארו את התמונה (ניסיתי לצייר את המצב הזה אך זה יצא כמו התבשילים שלי ביום מאד לא מוצלח), את המצב הזה בעיני רוחכם, וזה הולך ככה:
אני מטיילת עם העיניים צופות לשמיים, ממהרת, ומנסה להספיק לעשות את הסיבוב עם זואי ולולי לפני שמתחיל הגשם;
לולי כזכר הולך יותר בצמוד לגדר אבן וכל פעם מרים רגל ונותן "תרומה";
חצי מחתולי השכונה הולכים אחרי, מלווים אותנו, כיון שלא "הסחתי" את דעתם מספיק (אוכל), חלקם הולך על גדר האבן, לאורכה, במקביל אלי ואל הכלבים;
היות והגדר עומדת להסתיים לולי מתחיל לשנות כיוון;
החתולים על גדר האבן רוצים לרדת ממנה ולהצטרף אלינו, אך הם כיאות לחתולים אינם מעוניינים להרטיב רגליהם המעודנות בשלולית הרדודה שלאורך הגדר;
ללולי לעומת זאת לא אכפת בכלל, הוא דורך בפנים. אני הרי אח"כ צריכה לנקות לו רגליים, הוא מעניין אותו רק התרומה על הגדר ולהרים את הרגל;
אז מה הם עושים?
הם משתמשים בלולי, הזכר, שהולך לאורך הגדר עם "התרומות" שלו – כדרגש;
עוברים מהגדר, ודורכים לו אחד אחרי השני על הראש, אח"כ על הגב ואח"כ תוך שהם עקפו כך את השלולית יורדים למדרכה;
לולי כמובן בהתחלה אינו קולט בדיוק מה קורה ועסוק עם התרומות שלו, ונזכר קצת מאוחר מדי ....
נמסתי ונשתלתי במקומי כמה דקות כלא מאמינה למראה עיני.
כנראה שהתחיל לרדת ממש גשם, ואני לא בדיוק שמתי לב הייתי כולי בקטע הזה כי זואי שמפחדת מהגשם התחילה למשוך באטרף לכיוון הבית. היא דרך אגב חזאית מעולה. לפי התנהגותה ניתן לדעת בהתראה של כמה שניות טובות מתי וכמה גשם וברקים עומדים להיות.
משערת שגם זה ירושה שלי מהזמנים בהם הייתה כלבת פ"ז (פח זבל, עזובה).
עלה במקור כולל תמונות והמחשות בבלוג שלי כאן
[לקישור]
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
