קטע ממאמרו של אלברט איינשטיין - נכתב עבור המהדורה הראשונה של הירחון "סקירה חודשית" ("Monthly Review") במאי 1949:
"כעת יכול אני להצביע בקצרה על מה שנראה בעיני כמהותו של המשבר בזמננו.
הדבר קשור ביחסו של הפרט אל החברה. הפרט נעשה מודע יותר מתמיד לתלות שלו בחברה. אולם אין הוא חווה את התלות הזאת כדבר חיובי, כקשר אורגאני, ככוח מגן, אלא דווקא כאיום על זכויותיו הטבעיות, או אפילו על קיומו הכלכלי.
יתרה מזאת, מצבו החברתי של הפרט מביא לידי ביטוי מתמיד את הדחפים האגואיסטיים שבאישיותו, בעוד שהדחפים החברתיים (החלשים יותר לפי טבעם) הולכים ומתנוונים כל בני האדם, ויהא מעמדם החברתי אשר יהא, סובלים מתהליך זה של התנוונות. אסירים שלא-מרצונם באגואיזם הפרטי שלהם, הם מרגישים חסרי-בטחון, בודדים ומנודים מהנאות החיים הפשוטות והתמימות. רק בהקדשת עצמו לחברה יכול האדם למצוא טעם בחייו הקצרים ורצופי התלאות". לפי איינשטין רק אם נעטוף את עצמנו בחברה שתשדר לנו שאנחנו חלק אורגני ממנה, אהוב, רצוי אז יתפתחו בנו "דחפים חברתיים" שבמידת ההתפתחות שלהם נחווה אושר מסוג שלא הכרנו, ולהיפך אם החברה תתן לנו הרגשה שאנחנו מאויימים, מנוצלים, בלתי רצויים, אז יעצימו בנו "דחפים אגואיסטים" שיסגרו אותנו באוגואיזם הצר הפרטי ויהפכו את חיינו לרצופי תלאות, כלומר במוקדם או במאוחר נצטרך לארגן מסביבנו מעין "מעטפת" של כלי תקשורת, שהשפעתם תכין את האנושות לקראת קשר של "ערבות הדדית".בראש ובראשונה, זה יסייע להפחית את הבעיות החברתיות: האלימות, הסמים, התפרצויות הזעם, הטרור, הבעיות במשפחה.... ובשלב השני נגלה שתהליך כזה תואם את תוכנית ההתפתחות האבולוציה, מעבר לקיום איכותי יותר כאורגניזם אחד,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



