עטרת בית המשפט העליון 

התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה לבגץ נגד החוק  המכונה "חוק גרוניס", והיא נדחתה על ידי בגץ . פסק הדין מסתיים במשפט הבא:"בפועל, החזיר החוק המתקן עטרה ליושנה – מינוי הנשיאה ומינוי הנשיא, כמו מינוי המשנה לנשיאה ומינוי המשנה לנשיא על-פי בכירותם: ודאות הבאה למנוע פזילה אל עבר הלא-נודע – על כל מגרעותיה".

עד אמצע המאה העשרים היתה נהוגה במקצועות השונים גישה של העמדת בעל המקצוע הטוב ביותר בראש קבוצת בעלי המקצוע הזה: למשל, העמדת הבנאי הטוב ביותר בראש קבוצת בנאים. בהרבה מקרים היה נהוג להעריך את בעל המקצוע הותיק ביותר בתור המתאים לעמוד בראש קבוצת בעלי המקצוע. הרציונל בגישה זאת היה שהאדם הותיק צבר יותר ידע מחבריו ולכן הוא יודע טוב יותר מחבריו איך לבצע את המטלה. באמצע המאה העשרים כבר התפתחו שיטות הערכה לטיב הניהול של אנשים והתברר כי ניהול קבוצת בעלי מקצוע על ידי בעל המקצוע הטוב מכולם היה ברוב המקרים מאוד לא מוצלח. הסיבה לכך היא שניהול היא משימה שונה מבצוע העבודה המקצועית ( ניהול עוסק בעיקר בהנעת אנשים לעבוד ולא בעבודה מקצועית ), והמסקנה היתה שיש לבחור לניהול הקבוצה את האדם המתאים ביותר מבחינת כישוריו האישיים. מסקנה זאת תקפה עד היום בכל המקצועות. אנו רואים בשנים האחרונות במיגזר הציבורי בישראל ( בפיגור מסוים  אחרי העולם המתקדם ) ועדות ציבוריות לאיתור האדם המתאים ביותר לאיוש תפקיד מסוים על פי התאמתו לדרישות המשרה.  

 פרט לבית המשפט העליון אינני מכיר עוד ארגון ציבורי שבו בחירת העומד בראש נעשית על פי קריטריון שרירותי, שכלל אינו קשור לכישורי הנבחר ולדרישות התפקיד. העובדה שנוהג זה נוהג כבר עשרות שנים אינה הופכת אותו לנוהג תקין מבחינה ציבורית, ובכל מדינה דמוקרטית מתוקנת הוא היה מתויג באופן מידי כבלתי ראוי. בישראל הציבור הרחב משום מה סובלני כלפיו.

 העובדה ששלושה שופטים של בית המשפט העליון מכנים נוהג כזה "עטרה" מעידה על תלישותם לא רק מהנעשה בחברה בישראל אלא גם מהנעשה בכל העולם המערבי, שאליו אנו רוצים להידמות. באחת מהתבטאויותיה נשיאת בית המשפט העליון אמרה שלנוהג זה יש יתרון שהוא ברור וחד ולכן מונע מאבקים על הכהונה ( יש עוד הרבה קריטריונים ברורים וחדים ובלתי רלבנטים לדרישות התפקיד כגון בחירה במועמד על פי משקל גופו, אבל שום בר דעת במדינה נורמלית לא יעלה בדעתו ליישם אותם למשרת נשיא בית המשפט העליון ). שופטי בית המשפט העליון אינם מבינים מדוע אימון הציבור בבית המשפט העליון הוא כה נמוך, הנה דוגמא מדוע.

יוסף יעלי הינו בוגר הטכניון, ובעל תואר Ph.d בפיזיקה מהטכניון. עבד ברפאל ובאלביט בהנדסת אופטיקה כחוקר וכמנהל, ולאחר מכן כמהנדס מערכת וכמדען בכיר. לימד בבתי ספר ובמוסדות אקדמים בארץ ובחו"ל. כעת גימלאי, ומתמחה בניתוח מערכות חברתיות וכמו כן מתנדב בקהילה. 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי