תמיד ברגע משבר ישנם תהיות האם זו הדרך הנכונה , האם בחרתי נכון. רק כאשר אוהבים ומקבלים את עצמנו מבינים שגם מתוך ההריסות זו הדרך הכי נכונה לראות ולהבין מה עשינו ומה נעשה כדי לשפר ואחרי הירידה תמיד תבוא עלייה.
כמובן שבזמן המשבר מתקשים לראות את קרן האור המבצבצת לה מבעד להריסות, אך אם נאמין ונאפשר למחשבות לצאת החוצה וצעד אחר צעד נבנה מחשבה ורצון למשהו אחר יותר טוב לעצמנו נצליח לצאת מתחת להריסות ולראות את תחילתה של קרן האור.
השאלה הנשאלת מהו אושר? ואיך אפשר לשמר אותו? חוזרת על עצמה.
כשאנחנו מאוהבים או חווים שינוי ואו התחלה חדשה אנחנו מלאים באושר ושמחה שאופפת אותנו בקלילות ומחשבות נעימות. אך כאשר אנחנו נפרדים, או עוזבים עבודה לא מתאימה, או לקראת שינוי לא ידוע אנחנו מתמלאים בספקות. האם אני ראויה לאושר? אהבה עצמית
הינה הדרך התמידית להכיל ולאהוב ולהגשים את עצמי.
להעריך את הכישלונות שהביאו לצמיחה, לפרידות שיצרו בי בגרות וחווית אהבה, לתסכול שגרם לי להבין שזו לא הדרך המתאימה לי ביותר, לקנאה באנשים אחרים שבסופו של דבר מוכיחה שהדשא שלך הכי יפה כי הוא שלך ואת יוצרת אותו במחשבותייך ומעשייך.
כל אלה מובילים לאמת אחת ? שלאהוב את עצמי זו מתנה וחסד.
מתנה להכרה בזכות להגשים את חלומותיי, להביע את הרעיונות שלי, לחזק את הרצון שלי ולחיות באהבה עם עצמי וסובבי שהרי גם הם כמוני מחפשים לאהוב את עצמם.
הדרך הכי יפה שיצא לי לפגוש היא של צ'ארלי צ'פלין שקרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959
משהו על אהבה עצמית/צ'ארלי צאפלין
"כאשר אהבתי את עצמי באמת , הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת , יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת, הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת, התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".
כאשר אהבתי את עצמי באמת, התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת, חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת ,הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת ,סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת, הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".
לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים. "
היו אתם כי אתם הכי מיוחדים, הכי יצירתיים, הכי אוהבים והכי בזמן הנכון להיות פה ועכשיו.
רעות יוסף - מנחה לדרך חיים נכונים, שיפור איכות החיים מפגש עם הגוף והנפש
http://reutyosef.com/ כנסו להתרשם באתר
reutyosef@gmail.com
050-2000224
רעות יוסף, מורה ליוגה אינטגרטיבית
מטפלת ברפואה סינית, דיקור,צמחי מרפא
, בשיאצו וטווינה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
