מדוע אנחנו פה

עולמי

*כל בני האדם נולדו שווים. אין אדם ששווה יותר מאדם אחר.

*כל בני האדם נולדו כחלק מהבריאה שברא אלוהים.

*כל בני האדם נבראו באהבה

*התפקיד של בני האדם עלי אדמה הוא להשיב אהבה לבוראם

*הדרך להשיב אהבה לבורא היא לאהוב את בריאתו.

*היות וכל אדם הינו בריאתו של הבורא הרי לאהוב את בריאתו = לאהוב את עצמו!!

*ללמוד להשיב אהבה לבורא הינו ללמוד לאהוב את עצמך

*לכל בני האדם יש חופש בחירה. בין מה למה? זה הנושא העמוק ביותר במסע הרוחני של האדם על האדמה הזו. היות ואין לאיש שליטה על נסיבות חייו (עוד נחזור לכך) נשאלת השאלה איזו בחירה נשארה.

הבחירה היחידה שיש לו לאדם עלי אדמה היא לבחור את תגובתו לנסיבות חייו =

להיות קורבן של נסיבות חייו או לצמוח מהן.

אין בחירה אחרת!

כל הבחירות של במה להאמין, איך להרגיש, איך לגשת לדברים, איך לראות דברים, מה לומר ומה לא וכו וכו, כולם פועל יוצא של הבחירה הזו – להיות קורבן של הנסיבות או לצמוח מהן.

רוב בני האדם נולדו, גודלו וחונכו עם תודעת קורבן. הדבר הטבעי האוטומטי הינו להיות קורבן = עשו לי שתו לי דפקו לי וכו.

הוויתור על כך הינו תחילתה של הצמיחה.

צמיחה = התרחבות

*הבריאה שברא הבורא הינה דינמית. היא מתרחבת ומתכווצת לחילופין. כל הנבראים משפיעים על ההתרחבות וההתכווצות של הבריאה.

*בני האדם נבראו כחלק ממסע ההתרחבות/התכווצות של הבריאה.

*המסע האנושי הינו מסע של שליחות ואחריות = בני האדם אחראים על התרחבות ו/או התכווצות הבריאה.

*כל אדם שעוסק בצמיחה מרחיב את עצמו ובכך מרחיב ישירות את הבריאה.

כל אדם שעסוק בלהיות קורבן מכווץ את עצמו ובכך מכווץ אוטומטית את הבריאה.

*לכן שליחות האדם עלי אדמות הינה להתרחב על ידי צמיחה בכל זמן כל הזמן.

*מכשיר הצמיחה הינו המודעות.

*פיתוח המודעות הינו כורח המציאות.

*מקור הסבל והכיווץ הינו אי-מודעות.