נשים 

נשים

נשים אינן צריכות למחות על הדרתן ממקומות כאלה ואחרים, מסיבות אלה ואחרות.

לו הייתי אישה – פשוט הייתי יושבת היכן שבא לי, מתעסקת במה במה שבא לי, ובכלל באה לי היכן שבא לי להיות.

יקומו עליי חרדים?

אתגונן כמו גבר.

למה מה? למה בכלל לחשוב על זכויות לי ואחרות לו?!

לו הייתי אישה לא הייתי מבקשת חוקים שישריינו לנשים להיות בהנהלת חברה כלכלית או אחרת. הייתי מתמודדת בדיוק כמו גבר, ועובדה שנשים כאלה התברגו לצמרת גופים ציבוריים ואחרים.

למה מה? לגברים קל יותר?!

לא כל כך נוח לי עם הדגל שאני מרים בשם הנשים, למרות שלטענתי הן בכלל לא צריכות תמריצים כאלה – כי הטבע לא חילק אותנו לסוגים שאחד מועדף על השני.

אפילו התורה הקשתה על שני המינים בצורה שוויונית: בזיעת אפך תאכל לחם, ובעצב תלדי בנים.

נכון, יש שוני במבנה הגברים והנשים – אבל את הקטע הזה נשאיר לימות הרומנטיקה ו/או הסקס בלבד.

לכאורה, הדברים מובנים מאליהם... אבל.

בסיס חיינו מטיל צל כבד על האישה.

הסלנג בא לטובת הגבר:

דפקתי אותה.

אני נמנע מלכתוב את הניב השגרתי והמשפיל יותר...

אז מי לכל הרוחות יבוא לעזרת הנשים?

החוקים?!

נו באמת...

אם אני מביט על הפסיכולוגיה של הבעיה הנוכחית שכולם התאהבו לטפל בה,"הדרת נשים", נדמה לי שאם נפקח טוב את עינינו ניווכח לדעת שלגברים יש לא מעט "בעיות" כאלה ואחרות בגלל שהם גברים, ולכן מטבע הדברים לא כל הגברים מצליחים בכל אשר יפנו.

כנראה שזה צריך להיות המסר לנשים: אף אחד לא יתן לכם את מה שלא תדעו לקחת לבד.

לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי