הנסתר והנגלה בזוגיות 

קרוב לוודאי שאם אנו איננו נמנים על אותם אנשים החיים את מרבית חייהם בגפם, סביר להניח כי קיימות בחיינו מערכות יחסים עם המקרובים אלינו. חלקן, עשויות להיות מאוד מאתגרות גם עבור המתונים שבינינו. כמובן, ישנם גם יחסים הרמונים המלווים במינימום קונפליקטים, אך הם ברובם תלוים בגודל נתינת הדעת באחר, או במילה אחת - בנתינה.

כל אחד מאיתנו הוא ישות בפני עצמה, בעלת אישיות יחודית המורכבת מחלקים שונים היוצרים יחד את האדם – ממש כדוגמת הפאזל. בכולנו קיימות תכונות מגוונות אותן ספגנו ועצבנו במשך חיינו, כמעט מהרגע בו שאפנו לקרבנו את נשימתנו הראשונה: עם חלקן נולדנו, ואת חלקן רכשנו עם הזמן. ככל שאנו הופכים להיות למודעים יותר לעצמנו, עצם המחשבה שאנו נדרשים להתאים עצמנו לאחרים גורמת לנו לאי נוחות מסויימת, לאו דווקא מפני שנדמה לנו כי אנו מושלמים כפי שאנחנו, אלא, מכיון שהדבר מצריך מאיתנו לבצע שינוי כלשהו בעצמנו. ולהשתנות אנו לא ממש אוהבים, במיוחד לא כאשר אנו "מאובזרים" ומורגלים באיזורי הנוחות שלנו. ואז צצים-נוצרים הקשיים והבעיות מכיון שלא קל לנו לשחרר עצמנו מדרך החיים אליה הורגלנו.

 הקשיים המאתגרים ביותר נותנים אותותיהם בנו כאשר אנו קושרים את חיינו בחייו של אדם נוסף. כל אדם מגיע ממקום אחר, עם מסגרת וסיפור חיים שונה ומלווה בתכונות המאופיינות לו. ישנן חילוקי דעות, נקודות מבט שונות, לעיתים אנו מוצאים עצמנו מתפשרים, ולפעמים מקובעים ונלחמים על עמדותינו בחרוף נפש.  

במהלך הזוגיות קיימים פיתויים רבים, שהרי אנו עדיין נחשפים למערכות יחסים ולמגוון של אנשים מחוץ לתא הזוגי אותו אנו מקיימים. למעשה, אצל רובנו מתחולל מאבק מתמשך בין מה שמתחשק לנו לעשות, לבין מה שאנו יודעים בתוכנו שנכון לעשות: לגרום ליצר החייתי שבנו להשתחרר לחופשי ובכך לאפשר לקפריזות משתנות את ההנהגה או, לשלוט בעצמנו. אך האם לא בכך אנו נבדלים מן החיה? נדמה כי אנו פועלים אך ורק על פי אינסטינקטים, אך האמת היא שאפשרות הבחירה מאז ומתמיד קיימת בידינו, גם אם לא קל לנו להודות בכך.

לכולנו חשקים ותאוות, כולנו רוצים, גם אם בחדרי חדרים לטעום מן הפרי האסור, אפילו אם רק נותיר זאת כמחשבה בלבד. חלקנו בוחר לשחרר ולהיספג אל תוך תאוות הייצרים, אל אותו רצון בראשתי – קדמוני, להתענג ולקבל לעצמנו. ואילו, ישנם גם אלו הנותרים באזור הדימדומים, הלא נודע, הנחשק אך הלא ממומש.

אנו משקיעים כ"כ הרבה אנרגיות בשני המצבים: כאשר אנו נכנעים לשדים וחווים, וגם כאשר אנו מביסים את הדחפים ונותרים לא יודעים. אך אם נשקיע מעט מחשבה, בסופו של יום, זה שמחכה לי בבית, הוא החשוב יותר מכל. האם לא די בכוחה של מחשבה זו בלבד לאפשר לי לנער מעליי מחשבות מכשילות? האם לא עדיף להשקיע אהבה ונתינה ב"חשוב האחר"? להביט בו מתוך עיניים אוהבות וסובלניות, להעניק לו את המבט בו נהגנו להביט בו ולקבלו בדיוק כפי שהוא, עם החלקים איתם אנו חיים בהרמוניה מלאה, וגם עם אלו אליהם אנו פחות מתחברים. 

הפרטנר בחיינו יקר לנו, הוא זה אשר גרם לנו להחסיר פעימה, הוא שהפך לחלק בלתי נפרד מאיתנו, ולא סתם גורלנו נקשרו יחדיו. האם לא ראוי שנעניק לו את האפשרות הראשונה בניצחון מלא על ליבנו? האם נשכחה מליבנו הסיבה לשמה התכנסנו? כן כן, אז כשהתאהבנו. כאשר חשנו באותם הפרפרים בבטן הרכה וריחפנו באופוריה... כל הוויתנו רוויה ב- א ה ב ה.

אנרגיה נפלאה זו, לעיתים מזדהמת בכתמים של ההאשמות הדדיות, תחושות של קורבנות, כעס ומרירות. כל אלו עומדות בדרכנו מלחוש אהבה ממקום טהור ונטול דעות קדומות, ממקום שאינו תלוי בדבר.

רק לכשנכיר ב"חוסר" השלמות שבנו, ונקבלה כמושלמת בדיוק כפי שהיא, רק אז נהיה משוחררים ומסוגלים להסיר מעלינו את הכתמים המכשילים, חופשיים לקבל ולכבד כל אדם הבא עימנו במגע ללא שפיטה, ועל אחת כמה וכמה את הנשמה החולקת את חייה בחיינו. הרווח בו נזכה יהיה גדול לאין שעור מכפי שנוכל לתאר בנפשנו. אם רק נושיט יד ממקום של הבנה, אמפטיה וחמלה, כאשר בלבבותינו אהבה זכה, ממקום נקי וממוכנות מלאה להיות בנתינה ללא תנאים וציפייה.

נוכל לבסוף להיות באמת מי שאנו עמוק מבפנים, ללא מסכות והעמדות פנים. נהיה מסוגלים להביא עצמנו לרגע, להיות כאן ועכשיו כל פעם מחדש. עם כל התמודדות, ובליווית כל חידוש בחיינו היוצר שינוי. כי כל שינוי הוא מבורך, מפני שהוא מוכיח שאנו בתנועה, והתנועה היא הגורמות לחיים להיות בזרימה מתמשכת, ללא כל התחלה או סוף. נתעלה מעל עצמנו, ולא "ננעל" בתקיעות ברגע הקודם בו חווינו אכזבה, כעס, או כל תחושה שלילית אחרת, אלא, נבחר להיות נוכחים ברגע - לא לפני שעה, שבוע, או שנה - עכשיו! בכניעה מוחלטת למומנט, על מנת שנוכל להרגיש בטבע - באהבה הטהורה, חופשים לחוש כמיהה כנה להיות בנתינה.

לכשנגיע למפגש האנושי הזה חדורי וודאות ונטולי ספק, כאשר ליבנו נקי מתחושות מרעילות, ונשמותינו ממתינות לרגע הבא בביטחון מלא שהכל מתנהל בדיוק מדוייק ולפי תוכנית "המסטר" הגדולה מאיתנו פי כמה וכמה, רק אז נהייה בני חורין אמיתיים.

ככול שכל אחד/אחת מאיתנו יתרום יותר לעצמו ולסובביו, עסוק בשתילת זרעים חיוביים, כולו רווי בתחושות שמחה ואהבה, דבר לא יעמוד בדרכו מלהפיק מתוכו בטבעיות ובפשטות כדרך חיים, אנרגיות חיוביות מדבקות, ותוך כדי כך ידביק כל אדם הבא עימו במגע "בחיידק" – חיידק שמחת החיים. 

 אין כל דרך אחרת - להיות בהכרה, זה להיות מודע שאנו בעצמנו הם האחראיים הראשיים לכל הקורה בחיינו - הכל תלוי בנו, ובעשיה בה אנו בוחרים ליטול חלק לטובתנו ורווחתם של האחרים.

http://www.articles.co.il/author/27112" target="_blank">http://www.articles.co.il/images/icons/1blue.gif" />

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי