שמי לאה חלמיש ואני גמלאית "צעירה" של משרד החנוך.
כשיצאתי לגמלאות חיפשתי עיסוק שישלב את כל אהבותי,דילגתי בין חוגים שונים .
למדתי אומנויות שונות והחלטתי להתמקד במלאכת יד, זו אהבתי הגדולה.
נסיתי מכל האפשרויות וכשהגעתי ליצירת תכשיטים מחרוזים הרגשתי שמצאתי את יעודי.
התחלתי ליצור תכשיטים מרהיבים שזכו לבקורת מאד אוהדת, לשבחים ולהתלהבות.
כאן נכנסה המורה שבי לפעולה. כל מי שרצתה שאכין לוה תכשיט הוזמנה ליצור אחד כזה בעצמה.
כל מי שהתנסתה ויצרה תכשיט שימחה אותי מאד וגרמה לי לחלוק עם יותר נשים את אהבתי.
הבנתי מתוך התנסות שרוב הגימלאיות צריכות "עוגן" שמחבר אותן לחיי היום יום. ותכשיטנות היא עוגן מבורך, יצירתי, מעסיק,מספק,
ומאפשר להתקשט, מה שמשמח כל אשה.
התחלתי לקיים שעורים מסודרים שלימדו ליצור תכשיטים מ:בחירת החרוזים ועד לתכשיט המוגמר. גלינו שגם תכשיטים ישנים ושבורים הם חומר גלם נפלא,והשעורים הפכו להיות מפגש חברתי יוצר.למדנו לקרוא תרשימים ולהפכם לתכשיטים נפלאים.
כשתלמידה שלי מתהדרת בתכשיט פרי יצירתה אין מאושרת ממני. הצלחה של שיעור משמחת את לבי הרבה יותר ממכירה מוצלחת.
אומרים שכדי לשמור על חיוניות יש ללמוד כל יום משהו חדש וגליתי שתרשימי חריזה הם אתגר רציני למוח.הם דורשים חשיבה, הבנה והתמצאות במרחב. והמפתיעה: עם קצת הדרכה כל אחת יכולה.
לאה חלמיש
0544996106
חוגי תכשיטים בחריזה בקריות ובאזור בנימינה, זכרון יעקוב
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
