משרד המשפטים מעבד הצעת חוק למניעת העברת חומר מודיעיני שנאסף במשטרה כנגד חשוד/נאשם, לידי עורכי דין פליליים. הכוונה – למנוע זליגת חומר מודיעיני רגיש למשפחות הפשע, לארגוני פשיעה ולעבריינים מן השורה.
יש ממש בעמדה. זו אבל על הכנסת ובמיוחד על לשכת עו"ד לעמוד על המשמר, שזכויותיו של הנאשם לא יפגעו. יש לשמור מכל משמר – על "חזקת החפות" – שנשחקה עד תום.
ראה את סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי – התשמ"ב-1982.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אכן, יש ממש בחשש של המשטרה והפרקליטות שחומר מודיעיני רגיש שמועבר לפרקליטים של נאשמים כבדים, המשתייכים למשפחות פשע, לארגוני פשע או סתם עבריינים כבדים, מגיעים לידיעתם והם משתמשים בו לצרכיהם.
על פי הדין והפרוצדורה הפלילית – סע' 74 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, יש להעמיד לרשות הנאשם או נציגו את כל חומר החקירה שבידי התביעה.
סע' 74 א' לחסד"פ: הוגש כתב אישום בפשע או בעוון רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, שאדם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע – ולהעתיקו.
74 ב': נאשם רשאי לבקש מבית המשפט, שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
עינינו הרואות – שלפי החוק, אין מניעה שנאשם בעבירות חמורות או איש מטעמו יעתיק את כל החומר שבידי התביעה וינצל את האמור בו למטרותיו שמעבר להגנה בנושא כתב האישום הספציפי.
יתירה מכך – הנאשם, יכול לפנות לבית משפט ולבקש את יתרת החומר, שבידי התביעה או המשטרה ושלא הועבר לעיונו – והכוונה לחומר המודיעיני הרגיל או הרגיש.
מטרת העיון בחומר המודיעיני – ובפנייה לבית המשפט להורות על עיון בחומר הנלווה, היא מציאת חומרים שיכולים לעזור להגנה או אפילו, במקרים חריגים, להצביע על חפותו של הנאשם – באישום הספציפי.
העובדה שיש לפעמים בחומר החסוי הזה, שלא מגיע גם לידי התביעה, חומרים או ראיות שיכולות לעזור להגנת הנאשם ועל כך יש מקרים מוכחים מן העבר.
קורה והמשטרה שבידיה תיק עם חומר מודיעיני על הנאשם, שנצטבר משך זמן רב כתוצאה מעבודת מעקב, האזנת סתר, מקורות מודיעיניים, מכיל חומר רב, ביניהם חומר שנחשב כחומר נפץ מודיעיני – לא מעבירים תיק זה לתביעה וכמובן לא לנאשם וסנגוריו ובצדק רב. תיקים אלה מכילים חומרים רגישים, על נאשם שלרוב לא שייכים לאישומים הספציפיים ולכן מוצדק לא להעבירם לתביעה.
אבל קורה ולפעמים – יש תיקי מודיעין, שיש בהם חומר וראיות, שיכולים לעזור להגנה ולסנגוריה, חומרים אלה חייבים להעביר לסנגוריה, אבל רק אותם ללא גישה ליתר החומרים שבתיק.
מי שיכול, רשאי וחייב לפקח שאכן החומר מהתיקים החסויים יגיע לסנגוריה, הוא בית המשפט בו הוגש כתב האישום.
המשטרה והפרקליטות – למען האמת, לא מתלהבים להעביר חומר חסוי לעיון הסנגוריה, לפעמים מתוך תום לב, לפעמים בהיסח הדעת אבל לפעמים גם בידיעה ובהתעלמות כדי לא "לדפוק" את כתב האישום שהוגש.
כדי למנוע תקלות מסוג זה – יש להקפיד שהתיקון לחוק, שמתבשל במשרד המשפטים, לא יפגע בזכויות הנאשם, לא יפגע ביכולת ההגנה שלו, ולא יקרה מקרה שחומר שיכול לעזור לנאשם, או לפעמיםלהצביע על חפותו מהאישום, יישאר קבור בתיקים חסויים.
מנסחי החוק – ולשכת עו"ד חייבים להיות ערים לנקודות אלה, לאפשר ולחייב את בתי המשפט, לעיין בחומרים הנסתרים ולהכריע מה לראות ומה להסתיר.
כמובן, שגם הסנגוריה מצידה – צריכה להיות ערה ולעמוד על המשמר, שחומרים שיכולים לעזור להם יגיעו לידיהם ובזמן.
יש להניח בבטחה – שלשכת עו"ד, באמצעות הפורום הפלילי של הוועד המרכזי ושל וועד מחוז ת"א והמחוזות, באמצעות נציגיהם, לידי וועדות הכנסת – לא יתנו להעביר חקיקה חפוזה, שתפגע בזכויות הנאשמים ואפשרותם להתגונן כהלכה.
יש להחזיר למשפט הפלילי – את העקרונות הבסיסיים של המשפט – שהיו משך השנים כעמודי התווך וכללי הברזל בניהול המשפט הפלילי והם:
א. חזקת החפות.
ב. הספק הסביר.
ג. חזקת האינטליגנציה – שאני מקווה נוספה עם סיום משפטו של עו"ד ויינרוט.
לנושאים אלה ראה גם:
1. את הספרים שכתב בנושא: "חזקת החפות" – ו"הספק הסביר" השופט המחוזי מיכה לינדנשטראוס, כיום מבקר המדינה.
2. מאמרי בנושא זה – באתר זה כמו "חזקת החפות – לא בסל הבריאות".
3. "ניצחון התבונה המשפטית" ועוד.
הערות והרהורים בענייני דיומא וחקיקה פלילית:
1. בדיונים שהתקיימו בנושאי החקיקה הפלילית, הועלו טענות ע"י נציגי המשטרה והפרקליטות, שעקב הדלפות מהחקירות - רצוי לנהל את החקירות בשקט ו"בחושך" עד שיבשילו לכתב אישום.
2. חקירות המתנהלות "בחושך" - מצביעות על התנהלות קלוקלת. זה לא נשמע טוב, לא נראה טוב ולא מריח טוב.
3. הפתרון, אינו "בחושך" – הפתרון הוא בתגובה הולמת ובאמצעים מתאימים. יש לשרש את נגע ההדלפות מהחקירות, לפעמים און-ליין. יש לנתק את הקשר ההדוק בין החוקרים לכתבי משטרה ופלילים.
4. הפתרון – בענישה, הדחה ובזיכויים, או סגירת תיקים במקרים של הדלפות מאסיביות – שלא מאפשרות ניהול משפט הוגן והגנה סבירה ואמיצה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
