לטלאי הצהוב יש היסטוריה ארוכה בתולדות האנושות
בניגוד למה שרבים חושבים,הטלאי הצהוב אינו המצאה נאצית. לאורך כל תולדותיהם של עמי אירופה למן ימי הביניים השתדלו השליטים הדתיים או המדיניים להנהיג מדיניות של אפליה כלפי היהודים, כאילו ביקשו להחריף את צער גלותם.
בכל מיני תקופות בהיסטוריה העולמית, הוטל על היהודים סימון מיוחד, על-ידי לבוש, נעליים, כובעים וצעיפים מיוחדים, שונים בצבעם או בצורתם מן המקובל בקרב שאר התושבים, במטרה להפריד את היהודים משאר האוכלוסייה ולהשפילם בעיניה.
כך היווה הטלאי הצהוב מעין אות קלון שיהודים היו חייבים לשאת על בגדיהם כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית.
הטלאי היווה אות קלון אשר מטרתו הייתה לזהות את היהודי, להבדילו מהאוכלוסייה המקומית לבזותו ולהשפילו עד עפר. המדיניות הנאצית כלפי היהודים כפי שבאה לידי ביטוי בימי מלחמת העולם השניה,הביאה להפיכת טלאי זה לסמל לשואת יהודי אירופה, וכדימוי מרכזי של יהודי כקרבן. על כן יש בו כדי לעורר בנו סערת רגשות.
רעיון הטלאי הצהוב מקורו באסלאם הקדום של המאה ה-9. בתקופת ימי-הביניים אימצו מדינות אירופאיות אחדות את הרעיון, אך רק עם עליית הנאצים לשלטון הוא קיבל מימד מפלצתי. בעקבות זאת נוצרה זהות בין הטלאי הצהוב לבין הנאציזם, ומכאן גם הרגישות הרבה לגבי אזכורו בהקשרים שונים.
הראשונים כאמור,אשר הנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים המוסלמים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים טלאי כחול, ולפרסים טלאי שחור.
בשנת 807 גזר הרודן אל רשיד המוסלמי על כל הגברים היהודים לחבוש כובעים צהובים מחודדים וחגורות צהובות, שנועדו להבדילם מכלל האוכלוסייה הלא יהודית.
יש לציין שפקודות אלו נשארו בתוקף בארצות האסלאם עד אמצע המאה ה-19. בשנת 1837 היה הסולטאן העות'מאני מהמוט השני, האחרון שחידש את תוקפם. רוב הגזרות לא נאכפו על היהודים בצורה גורפת וקפדנית.
במשך השנים גם הכנסייה הנוצרית לא נותרה אדישה לרעיון הזיהוי באמצעות לבוש ובשנת 1215, בתקופתו של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פסקה ועידת לטראן הרביעית, שעל היהודים לחבוש כובע צהוב בצורת חרוט בלטינית 'PILLEUS CORNUTUS' , כלומר "כיפה בעלת קרן".
גם בתימן עד למאה העשרים נגזר על היהודים ללבוש לבוש מיוחד המבדילם משאר התושבים.
במאה ה 13, בשנת 1274, נגזרה חובת לבישת הטלאי הצהוב על היהודים ע"י אדוארד הראשון שהיה מלך אנגליה, והפעם היה הטלאי בצורת לוחות הברית. בעקבות האנגלים הלכו מאוחר יותר הצרפתים, ולאחר מכן גם הספרדים והגרמנים.
השימוש באותות קלון ליהודים באירופה נפסק בהדרגה ונעלם לחלוטין עם תחילת האמנציפציה של היהודים עד לחידושו ע"י הנאצים.
את ההצעה לענוד אות היכר ליהודים העלה הפושע הנאצי ריינהרד היינריך, בדיון שהתקיים בעקבות ליל הבדולח בנובמבר 1938. בתקנות נקבע כי גודלו של הטלאי יהיה לפחות עשרה ס"מ או בגודל של אגרוף. יהודים שהיו תחת הכיבוש הנאצי הוכרחו לענוד על הבגד העליון טלאי בצורת מגן דוד שעליו נכתבה המילה 'יהודי' - בשפה המקומית [בגרמנית 'JUDE' , בצרפתית 'JUIF' , בהולנדית 'JOOD'], בצורת כתיבה המזכירה במקצת אותיות עבריות.
בפולין הכבושה[1939]-חויבו היהודים לראשונה לשאת על בגדם את הטלאי הצהוב, אך במקביל נהגו גם לסמן יהודים בסרט לבן על הזרוע ועליו מגן דויד (כחול). עם פלישת הנאצים לברית המועצות הודיעו הגרמנים על אחידות הסימון בטלאי הצהוב.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ובעקבות זאת יציאתם של פליטים יהודים מהמדינה, נתבע מהיהודים לשאת את הטלאי הצהוב בכדי להבדילם מפליטים אחרים שאינם יהודים; בהדרגה הוא הונהג שוויץ, גרמניה הנאצית ואוסטריה, ואחר כך בשטחי הכיבוש של הנאצים, והפך לאחד מסמליה של מתקופת השואה.
גם בגיטאות ,לא התבטלה הגזירה לשאת את הטלאי הצהוב המזהה, ויהודים שיצאו לרחובות הגטו בלי הטלאי היו צפויים רשמית לעונשי קנסות ומאסר או לעונש מוות בירייה. ההוראה ליהודים לשאת בצד שמאל של בגדם טלאי צהוב, או, בלשון ההוראה, "כוכב יהודי" .
בשנת 1984, באיראן, זמן קצר לאחר עליית השלטון השיעי הקיצוני של חומייני, העביר המג'ליס (=הפרלמנט האיראני) חוק, המחייב יהודים ללבוש טלאי צהוב, אלא שהאייטולות כנראה מתוך לחץ בינלאומי, ביטלו אותו.
בהפגנות הנערכות היום במגזר החרדי נגד תגובות החוק והפגנות החילונים על "הדרת נשים",הניחו החרדים טלאי צהוב על בגדיהם ובגדי ילדיהם כדי לנסות להשוות את ההנהגה כלפיהם לתקופות חשוכות בתולדות העם היהודים ודוקא על ידי היהודים כנגד אחיהם.רבים הגיבו על כך בהתנגדות ובסלידה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ,כתיבה,חוברות לכל נושא בתחום ההוליסטי ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
