מחירי התחבורה הציבורית הקטסטרופלית - הועלו 

אזרחים מקסימים של מדינת ישראל

אני גאה בכם.

אתם קובץ של בני אדם מכל התרבויות בעולם, שאיכשהו קיבלתם כאן בישראל תרבות חדשה ומיוחדת.

יופי של עם.

מלוכד.

איכפתי.

אפילו מרים ראש – ומכתיר בהכנעה את מנהיגתו הבלתי מעורערת – דפני ליף. בנשימה אחת אפשר כבר להכתיר גם את המנהיג הבא שיבוא כמו רוח ויתעופף בעתיד יחד עם וואקום הסופה שישאיר מאחוריו – יאיר לפיד.

עם כלבבי.

תמיד בקיץ, כשהעבודה לא הכי, יוצאים ההמונים בעיקר במוצאי שבתות – וזועמים על השלטון המרכזי.

קוראים לזה מחאה חברתית.

העם דורש צדק חברתי.

דרשתם צדק, וקיבלתם אפילו וועדה עם פרופ' מכובד יציר כפיו של ראש הממשלה.

כל הכבוד לעם הזה.

יוקר המחיה הכביד עליו, ולכן לא וויתר.

ראש הממשלה שהבין שיש לו כאן הזדמנות להתרומם בסקרים המעליבים שלו – נרתם במילים ללא סוף בעד המחאה.

כל השרים היללו את המוחים הצודקים.

הכנסת התהלכה כביום חג ובכתה על כתפי המוחים.

כולם הבינו שעם נפלא כזה אכן ראוי להיות אור לגויים, ואשרינו אפילו שיש לנו כזה נשיא מכובד שמקבל את המוחים בלשכתו כאילו היו שואי עולם.

אינני יכול להפסיק להתפעל מהעם הזה, ורק כואב לי מעט...

מה כואב?

למה לקלקל?

למה אנטי?

בכ"ז... כואב לי מעט שמחירי הסוכר שהיו 2 ש"ח... קפצו ל-5 ש"ח.

אבל שטויות... מי שותה קפה עם סוכר? סתם משמין.

כואב לי גם שמיד אחרי המחאה החליטו להעלות את מחירי החשמל.

לא שזה מי יודע מה נורא, אבל בכ"ז... לא נעים לכבות מזגנים שכבר אי אפשר בלעדיהם.

אה... היום הזכירו לי גם להתחיל לבכות לא רק בשם מעמד הביניים אלא גם בשם המעמד הנמוך מהם... והכל בשל ההחלטה המתבקשת ע"י מנהיגי המדינה הנערצים החובקים אותנו בחיבוק חם – שנתרום קצת יותר כסף לתחבורה הציבורית שאמורה להוביל אותנו מכאן לשם. טוב, לא ממש מובילה אותנו (שביתות, איחורים, תקלות) אבל מישהו צריך לממן את כל המחדל הנורא הזה שנקרא תחבורה להמונים... לא?!

נ.ב לפני סיום. אני מבקש מאלפי מנהיגי המחאות השונות שצמחו מאז המחאה הגדולה בקיץ, לענות במטותא מהם לעשרות השאלות המופצצות בפייסבוק: "האם יש מחאה במוצ"ש זה"?!

כעת – לסיום. תמיד נשאל אני: "מה אתה מציע לעשות"?! מנסיון העבר אני נמנע מלהציע הצעות, כי תמיד זה לא מקובל... רוצים דוגמאות? בבקשה.

הצעתי שכולנו נפסיק לקנות דירות. לגמרי. שמעו לי?

הצעתי להשבית את המדינה... ליום אחד. שמעו לי? מיד עטו עליי: אתה רוצה להרוס את המדינה? אתה יודע איזה נזק ייגרם אם כולם יאבדו יום עבודה? (תשאלו כעת את אלפי המובטלים החדשים המצטרפים לטרנד הפיטורין שתפסו טרמפ על כנפי המחאה המהדהדת בראשי הטייקונים שנאלצו להוריד מחירים לרגע – אם הרבה ימים ללא עבודה טובים יותר?!).

הצעתי לכבות חשמל מלבד מכשירים חיוניים באמת (מזגנים לכבות!!) – כמחאה מזיקה לכיס השרלטנים שם בחברה היורקת עלינו בפנים. מישהו חלם להתאמץ בכיוון?

אז חזרה לציניות. כל הכבוד לכם. כולכם שחקנים. בבוקר בוכים, בערב נוסעים לחו"ל... בבוקר בוכים... בערב רצים להשתעבד לדירה חדשה. רק מה... בסיטואציה הזו שראש הממשלה מהלל עצמו כאילו היה מנהיג צפון קוריאה (וגם זה עבר בשלום כמו כל דבר מטורף במדינה הזו) אינני חושב שלמישהו במדינה הזו באמת איכפת שהכל משתולל כאן בצורה כזו שנראה לי שבקרוב נעוף מהסחרחרה הזו... לכל הרוחות.

כעת לסיכום אחרי סוף דבריי: תחליטו – אתם בני אדם עם כבוד עצמי, או לא?!

לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי