גדלתי בארגנטינה. כשהייתי תלמידה, בגיל 15, למדה אתי בכיתה בחורה לא סימפטית במיוחד, שהמראה החיצוני שלה היה רחוק מאד מלהיות מה שכולם מכנים 'בחורה יפה', ושמה היה סילביה.רוב הבנות בכיתה היו יפות מראה, אך לסילביה, אף שלא הייתה יפה, ובאופן בלתי ניתן להסבר, הייתה הצלחה אדירה עם בנים, יותר מאשר לכל הבנות האחרות. לסילביה היו הרבה מחזרים ותמיד היה לה חבר מסור. למרות שלכל הדעות, אני הייתי הרבה יותר יפה ממנה, וגם יותר נחמדה ממנה, בזמן שאני חלמתי על מישהו שבכלל לא הסתכל לכיוון שלי, לסילביה היו מחזרים מכל עבר. אחרי יום הלימודים, חבר תורן תמיד היה מחכה לה בפתח בית הספר כדי ללוות אותה הביתה (כך היה החיזור כשאני הייתי צעירה). באותו זמן, אני הייתי הולכת לתחנת האוטובוס שלי בלב כבד, לבד.המצב הזה מאוד הציק לי, לא יכולתי להבין מה יש לה שחסר לי. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שבלי שום מאמץ, בחורה כל כך לא יפה חווה הצלחה שכזאת ולמה אף אחד לא מתייחס אלי?
מה היה לסילביה שחסר בי? ברור היה לי שהמפתח לא היה במראה החיצוני. אם כך, מה גרם לשתינו לחוות מציאות כל כך שונה? סוד ההצלחה שלה התגלה בפני כשהוזמנתי לבקר אצלה בבית ופגשתי את אמה בפעם הראשונה. בביקור ההוא נוכחתי לראות מה ההבדל המכריע בינה לביני, ולמה היא כל כך מצליחה עם בנים, ללא מאמץ, בזמן שאני נשארת לבד.
שם פגשתי לראשונה את אמא של סילביה אשר בהתנהגותה היה מאפיין בולט ביותר:לאורך כל זמן הביקור שלי אצלה היא לא הפסיקה להחמיא ולפרגן לסילביה, בתה. דרך ההתייחסות הזאת לא הייתה מלאכותית. ברור היה לי שכך אימא של סילביה מתייחסת אליה. היא לא הפסיקה להגיד לה כמה טוב היא נראית, כמה הבגדים שהיא לובשת מחמיאים לה, כמה היא מקסימה, אינטליגנטית וחמודה. היא לא הפסיקה להחמיא לה ולפרגן לה לאורך כל הזמן שהייתי אצלה. ולא שמעתי אף מילת ביקורת מפיה.
הייתי המומה.
ההתנהגות הזאת הדהימה אותי, כי זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי דבר כזה. אצלי בבית הייתה כל הזמן ביקורת קרה וקודרת ולזה הייתי רגילה. התברר לי שההערכה העצמית בל סילביה הייתה גבוהה מאוד בעקבות המסרים החיוביים הקבועים שהיא זכתה לקבל. גם הבנתי מה המקום שלי ומאיפה באה ההערכה העצמית הנמוכה שלי. יצאתי מביתה של סילביה כשסוד ההצלחה גלוי בפני:
מצליח מי שמאמין שהוא מוצלח.
אחרי שגיליתי אילו מילים מחמיאות שומעת סילביה מאימא שלה, נפתח בפני עולם ומלואו. אף פעם לא שמעתי אדם שמפרגן כל כך לאחר, ועוד מפיה של אם לבתה המתבגרת.
סגנון ההתייחסות אצלנו בבית היה מאד שונה: זה היה שקט קודר, שמבחינתי רמז שאני לא כל כך בסדר ולא ראויה להתייחסות מצד אבא שלי. אימא שלי נהגה למתוח עלי ביקורת חריפה והיא לא חסכה במילים כדי לתת לי להבין כמה היא לא מרוצה ממני.
עד לאותה עת, כלל לא הכרתי את המושג פירגון. לפתע הבנתי מהו ההבדל היסודי והמשמעותי ביני לבין סילביה: סילביה פשוט הסתובבה עם הערכה עצמית מאוד גבוהה ועם אמונות מאוד חיוביות לגבי עצמה, למרות שהמראה הראתה משהו אחר...אני, לעומת זאת, שהייתי הרבה יותר יפה, הרגשתי לא שווה וההערכה העצמית שלי הייתה מאוד נמוכה. איך אפשר אחרת, אם כל מה ששמעתי על עצמי הייתה ביקורת ?!
מה שגרם לסילביה להצליח בקרב הבנים ללא מאמץ הייתה העובדה שהיא הפנימה אמונות שהיא מדהימה, מושכת ומוצלחת. זאת הייתה אמת בשבילה. היא הקרינה אותה, התנהגה על פיה והעולם התנהג בהתאם. הסיפור של סילביה הוא דוגמה מצוינת, שמסבירה למה דברים מסוימים קורים לאנשים מסוימים ולמה דברים אחרים קורים לאנשים אחרים.
כך את יוצרת את מה שקורה לך בחיים: על פי מה שאת חושבת ומאמינה לגבי יכולותיך, עד כמה את מרגישה ראויה להגשים את המשאלות שלך. אם זה מהדהד לך, יש מפגש ממש בקרוב..
קריסטינה בר סלע, מובילה נשים למצוא זוגיות מאושרת.אני מנהלת את מרכז הונה ישראל, מנחה,מדריכה רשמית ומאמנת להעצמה ויצירת מציאות בשיטת הונה. http://www.hunazugiut.co.il/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
