על שלושה אחים מסופר, ועל ארבעה אדבר.
אחד הוא יוסף המכונה "בן זקונים הוא" למרות שיש עוד אח צעיר ממנו "ואביו קרא לו בנימין" (ברא' לה, יח), אין הסבר במקרא לכך.
בכל-אופן, יוסף אהוב במיוחד על אביו יעקב המכונה גם ישראל: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו" (ברא' לז, ג1) [1]. לאהבה זו יש גם ביטוי ברור: "ועשה לו כתונת פסים" (שם, ג2). כלומר בכל שעה משעות היום, כולם יודעים שיוסף אהוב ביותר על אביו.
האם האב חשב על ההשלכות של ביטוי פומבי באמצעות כתונת פסים זו
המקרא אינו מספר על כך, אלא רק על התוצאה, המובנת מאליה: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום" (ברא' לז, ד). התגובה מבוטאת גם בהודעת האחים ליעקב, לאחר מכירת יוסף: "הכתונת בנך היא אם לא" (ברא' לז, לב). כלומר הם אינם שואלים הכתונת אחינו היא, כאילו הוא זר להם.
פרשנויות אינן נמנעות מדברי ביקורת: "[...] אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת [=צמר רך מאוד] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (בבלי, שבת י, ב).
מדרש אחד מתייחס לפסים: "פסים שהייתה מגעת עד פס ידו, ד"א פסים שהייתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד, פסים שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועלתה ליהודה, פסים על שם צרות שהגיעוהו פ"א פוטיפר סמ"ך סוחרים יו"ד ישמעאלים מ"ם מדינים" (בר"ר פרש' פד, ח).
בכל-אופן, יוסף אינו מסתיר את כתונת הפסים. להיפך הוא מספר לאחים חלומות שמגבירים את קנאתם בו ואת שנאתם אליו: "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו" (ברא' לז, ה); "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (שם, ח); (יא) ויקנאו בו אחיו" (שם, יא).
אבל לא כל האחים, בתהליך ההתנכלות ליוסף מתגלים שני אחים שמתנהגים אחרת.
הראשון הוא ראובן הבכור.
תכנית האחים היא להרוג את יוסף: "ויראו אותו, מרחוק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמרו, איש אל-אחיו: הנה, בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו, ונשליכהו באחד הבורות, ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה-יהיו חלומותיו" (ברא' לז, יחכ). ראובן, כבכור או פשוט כי זה לא נראה לו: "וישמע ראובן, ויצלהו מידם; ויאמר: לא נכנו נפש. ויאמר אליהם ראובן: אל תשפכו דם, השליכו אתו אל-הבור הזה אשר במדבר, ויד אל-תשלחו-בו:" ומוסיף המספר "למען, הציל אותו מידם, להשיבו, אל-אביו" (שם, כאכב).
ראובן, הבן הבכור מגלה יחס אחר, הוא אמנם אינו יוצא באופן נחרץ נגד תכנית האחים, אבל מטה אותה, כדי להציל את יוסף. נראה לי שתגובתו שמתאימה לנאמר: "מענה רך ישיב חמה" (משלי טו, א); היא הלמה מאוד את המצב. כי האחים על-פי המתואר היו בתהליך של השתלחות יצרית עזה, שכל מניעה מוחלטת הייתה אולי מעוררת אותם יותר.
לא ברור לאן נעלם ראובן, כי לאחר השלכת יוסף לבור, מסופר על האחים שהם "וישבו, לאכול-לחם, וישאו עיניהם ויראו, והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד; וגמליהם נושאים, נכאת וצרי ולט הולכים, להוריד מצרימה" (שם, כה).
במצב זה אנו קוראים על הצעת יהודה: "מה-בצע, כי נהרוג את-אחינו, וכסינו, את-דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל-תהי-בו, כי-אחינו בשרנו, הוא. וישמעו, אחיו" (שם, כוכז).
כך הם עושים ומוכרים את יוסף "בעשרים כסף" [2].
לאחר המכירה שב ראובן [3], הוא מגלה: "והנה אין-יוסף בבור; ויקרע, את-בגדיו. וישב אל-אחיו, ויאמר: הילד איננו, ואני אנה אני-בא" (שם, כטל).
שלושה אחים ראינו.
יוסף, הצעיר שביניהם, אינו מתחשב באחרים ומפגין את אהבת אביו אליו.
הבכור, ראובן מגלה אחריות ומוכן לעמוד מול אחיו.
יהודה, מוצא פתרון כלכלי.
ומי הוא האח הרביעי
כוונתנו לאבי המשפחה, ליעקב, גם הוא גדל עם אח.
האם יחס יעקב ליוסף אינו משקף את מה שספג בבית ילדותו
יעקב גדל בבית בו האב אהב ילד אחד והאם העדיפה את השני: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (ברא' כה, כח). יצחק ורבקה בטאו זאת בהתנהגותם ובהתנהלותם (ברא' כז, א-מו).
האם זה מפליא שגם יעקב העדיף בן מסוים הרי הוא לא הכיר מתכונת אחרת!
אכן, יעקב בהעדיפו את יוסף משקף את המציאות בה גדל.
אבל, במשפחת יעקב, לאחר שהעדפת יעקב בוטאה באופן הפומבי ביותר, נוצר מתח חריף, והאחים קנאו ושנאו את אחיהם יוסף.
והנה דווקא באווירה כזו מתגלים שני אחים, בראש וראשונה ראובן ובמידה מסוימת גם יהודה שמוכנים להתנער מרגשות קנאה, ולהניע את כל שאר האחים לפעול על-פי התבונה.
הילדות בה גדל אדם, והקבוצה בה הוא חי עשויים להשפיע רבות על התנהלותו, התנהגותו, עמדותיו וערכיו. אבל, יש מקרים, בהם מעטים פועלים בשונה ואף בניגוד לקבוצה ומונעים נזק ורוע, בבחינת "הכל צפוי והרשות נתונה" (מסכת אבות ג, טו).
ומאטעלע אומר:
אפשר להבין אדם הנוהג בהתאם למורשת שספג,
אבל רצוי להעריך אדם שנוהג על פי הטוב הראוי.
הערות:
[1] רמב"ן סבור שאין הכוונה לבן הצעיר ביותר אלא "והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד, ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק" (רמב"ן על אתר).
[2] לא מסופר מי לקח את הכסף ומה נעשה בו.
[3] כלומר, ראובן לא היה שותף למכירת יוסף! חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
