מג'ז לחיים

מג'ז לחיים / מוטי לקסמן, 10/12/2011

ויברפון, פסנתר, קונטרבס, תופים [א].

כל כלי נגינה משמיע את קולו המיוחד.

קולות הנגינה השונים משתלבים זה בזה לזרימה משותפת.

מידי פעם, שלושה מכלי הנגינה מנמיכים את צלילם, אף נאלמים וקול הרביעי מצליל בעוז ובהדר.

וכך, מצלילי כלי אחד עוברים למרקם צלילים משותף, וחוזר חלילה.

ויש וכלי מאלתר, השאר, ללא קושי, מצטרפים וממשיכים במצלול.

ואוזני היושבים באולם מלאים בצלילי ג'ז זורמים ומלהיבים.

חבר הנגנים מנגן יחד, מידי פעם מנגן סולו נגן אחד, ומידי פעם "מוביל" נגן אחר. כל נגן מכבד ומעריך את שאר הנגנים, בנגינה, במחוות הגוף, בתשומת-לב הדדית.

יצירה תוך כדי נגינה, נגינה תוך כדי יצירה והקשבה הדדית מלאה.

הכל בשמחה ובהנאה.

זרימת הצלילים המלהיבה ביצירה שוטפת היא במוסיקת ג'ז.

רק?

ומה לגבי משפחה, קבוצת חברים, חבורת למידה, צוות עבודה?

אולי כדאי גם בהם "לנגן ג'ז"?

לכבד זה את "ניגונו" של זה [ב], לעבור ממצב של "מוביל" למצב של "מובל" ללא קושי ותרעומת, לגלות תשומת-לב והקשבה הדדיים.

וכל הזמן להמשיך בשמחה, ביצירה שוטפת של מרקם אנושי אמיתי ומהנה.

גם גרשוין וודאי היה מסכים...

<><><>

הבהרות ומראי מקום

א. ויברפון, רמי שולר; פסנתר, דן כהן; קונטרבס, ולרי ליפץ; תופים, דני בנדיקט.

"מחווה לג'ורג' גרשוין", ערב ג'ז, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 08/12/2011.

ב. האמור מתייחס לזכר ונקבה כאחד.

חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר