על קצה המזלג: מי דואג לחופש הביטוי- חוק איסור לשון הרע: 

על קצה המזלג: מי דואג לחופש הביטוי- חוק איסור לשון הרע:

על התיקון

הרבה דובר על חוק איסור לשון הרע, יש דעות לכאן ולכאן והויכוח העקרוני היה על סכום הפיצוי, רק כדי שנסבר את האוזן 50 אלף ש"ח בשנת 1965 במדינת ישראל היו שווים הרבה יותר כסף מאשר 300,000 ש"ח היום.

אחרי רפרוף באינטרנט, בעיקר באתרי ממשל למיניהם בחרבי העולם וארגונים הדוגלים בחופש הביטוי, אני יכול לתת נחמת טיפשים – אנחנו ממש לא לבד. חוק איסור לשון הרע קיים בהרבה מדינות בעולם.

סעיף 7א

מרתק להסתכל על הסעיף שעורר את הרעש, שהוסף רק בשנת [1]1998 על ידי חבר הכנסת שמעלה את הסכום היום- מאיר שטרית, אז נקבע שהוא יהיה צמוד למדד, כנראה שההצמדה למדד (ב98 זה היה 30 אלף ש"ח היום זה 50 אלף ש"ח ובקרוב בעזרת מאיר שטרית וחבריו 300 אלף ש"ח).

מעניין לראות את דברי ההסבר בשנת 98'- הרתעה כנגד מוציאי לשון הרע, וב2011 המטרה הינה זהה- רק ציון גודל הנזק הוא שונה.

מעניין לציין שאם מוכחת כוונה ניתן לתבוע עד 600 אלף ש"ח !!!! שזה סכום בהחלט מרתיע לכל הדעות.

סעיף 12 א וסעיף 6 לחוק

מציעי החוק דואגים עוד לצד הנפגע מחופש הביטוי-יש חובה לצד הפוגע לתת לצד הנפגע את הזכות להשמיע את דברו באותו מקום פרסום- הרעיון הוא טוב במהותו.

אך אליה וקוץ בה, אם לא נתת את הרשות לאדם הנפגע לפרסם את התגובה שלו באמצעי הפרסום שפרסמת, אזי יש לך רק אחריות אזרחית ולא פלילית?

זהו סעיף תמוה שאין אני מבין את תכליתו, אם אני לא נותן לאדם את הזכות להגיב כנגד טענותיי ומה שאמרתי עליו אז אני לא אהיה חייב באחריות פלילית? אז איזה אינטרס יש לי לתת לו להגיב?? הרי אם לא אתן לו להגיב אני מקבל פטור מסעיף 6 לחוק... הסעיף הפלילי ולדעתי להיות בכלא שנה הרבה יותר חמור מלשלם קנס של 300 אלף ש"ח.

מאסר בגלל חופש הביטוי???

בכלל לדעתי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע הוא סעיף רע, סעיף שאותו חברי הכנסת הנכבדים לא ראו לנכון לתקן מאז השינויים הרבים שעבר חוק איסור לשון הרע ושעברה החברה שלנו אומר בזו הלשון:

6.    המפרסם איסור לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת.

כלומר אתה יכול ללכת לבית הסוהר בגלל הוצאת דיבה, יש לציין שכיום יש מגמה בעולם לבטל את הסעיף הזה (באירלנד ובאנגליה),אך עדיין בהרבה מהמדינות בעולם הסעיף הזה תקף.

לסיכום:

חוק איסור לשון הרע ביסודו הוא חוק חשוב שנועד לאפשר לשופט לעשות את מלאכת האיזון העדינה בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. האיזון פה הוא כה רגיש כי מדובר בשני זכויות שמעוגנות כחלק מחוק היסוד כבוד האדם וחירותו.

רוב תיקוני החוק וסעיפי החוק מראים על דאגה רק לצד אחד, לצד הנפגע מחופש הביטוי של הצד האחר, נכון עושים בתי המשפט בישראל כאשר הם לא פוסקים פיצויים.

חוץ מסעיף 12 א(1) הצעת התיקון לחוק אינה עוזרת, הסעיף שבא אחריה ממש מסרבל את העניין.

העלאת הסכום תמוהה ולא מוסברת בצורה הגיונית- אם נחשוב הגיונית אם נוצר נזק של למעלה מ100 אלף שקל, כמה כבר קשה יהיה להוכיח אותו, ולקבל את הפיצוי לפי סעיף 7 לחוק?

אחרון חביב למען השם תבטלו את סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע הוא ממש ימי הביניים.

קישור להצעת החוק הנוכחית:

http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillKnesset/415/415.pdf

https://docs.google.com/open?id=1ZeymUR2mC9Dq0nPGEcXwTg5Zz_PB7C5fkhDc1mSqsr1HsZNJ7zmcvd0PT9xQ

לתגובות ותיקונים:

Zohar.har.noy@gmail.com

[1] ה"ח תשנ"ח מס' 2748 (עמ' 568) תיקון מס' 6.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי