ביה"ס מוסררה עוסק מזה כחצי יובל בפעילות אמנותית וחינוכית מעורבת המשפיעה על עולם האמנות ועל החברה הישראלית.
פרויקט אוסף מוסררה שם לעצמו למטרה לתעד את המגוון האנושי, התרבותי וההיסטורי של שכונת מוסררה. הפרויקט מתמקד בשנים שלאחר קום המדינה – ימי ההגירה וההתיישבות ההמונית בשכונה של עולים, בעיקר מארצות צפון אפריקה, עד לתקופת שנות השבעים ולהתפרצות המחאה החברתית. האוסף מבקש לאגד תחת קורת גג אחת סיפורי חיים אישיים, עדויות, הקלטות, צילומים ומסמכים, היוצרים יחד פסיפס רב זוויות של השכונה: מנהגים, זיכרונות מסע, ייסורי קליטה, התבגרות והתפתחות לצד איום בטחוני ומצוקה חברתית.
הארכיון אינו מסתפק באיסוף והצגה של החומרים, אלא משלב, כדרכו של בית הספר, עבודה ועיבוד אומנותיים, המפרשים את החומרים ומתייחסים אליהם, מעניקים להם נקודות מבט נוספות, עכשוויות ואישיות.
תהליך איסוף החומרים לא היה פשוט- דור העולים הראשון של תושבי מוסררה הולך ומתמעט ועימו מסורות עתיקות, נכסי תרבות, פרספקטיבה ייחודית של עליה, מצוקה חברתית ומורשת. גם בני הדור השני כבר נפוצו לכל עבר, בארץ ובעולם. השפה, המנהגים והזיכרונות מהם מורכב האוסף שלנו, הולכים ונמוגים.
בנוסף לכך, המצב המורכב של תושבי השכונה בשנים הראשונות: כלכלית וחברתית, הביא לקושי בתיעוד ובשימור החומרים. מעטים הצילומים שנותרו, ומעטים אף יותר המסמכים. מדובר בקהילה ששימרה את עצמה בעיקר בעל-פה, ולפעמים אף פחות מכך: מרואיינים רבים מודים שזוהי הפעם הראשונה בה הם מספרים את סיפור החיים שלהם, אותו לא סיפרו אפילו לילדיהם.
לכן ערך הממצאים המוצגים רב כל כך- מסמכים ישנים שהתגלו בארגזי ארכיון שכוחים והצטלבו עם עדויות אישיות של תושבים חיזקו אלו את אלו ושפכו אור על התרחשויות בחיי השכונה. חומרים חדשים העלו שאלות חדשות וצמא לעוד מידע, עדות, חומר צילומי או תיעודי היכולים להבהיר ולהעמיק את השאלות והחלקים החסרים בפסיפס.
בין היצירות והיוצרים שמציגים בתערוכה ניתן למצוא את אלי אבן (אבו) יליד השכונה אשר חוזר אל צילומי ילדים שצילם בשכונה בשנות השבעים כסטודנט בבצלאל. צילומים של יצחק סעד ז"ל, צלם ירושלמי ותיק שסייר רבות בשכונה ותיעד את תנאי החיים והאווירה של השכונה בשנות השישים. ליאב צברי, ראש המחלקה לאנימציה במוסררה, אשר יצר סרטון אנימציה תיעודי על-פי סיפורו של משה אמויאל- יליד השכונה ופעיל בפנתרים השחורים.
קוקו דרעי פורש את זיכרונות הילדות שלו בסרט תיעודי קצר שצילם אבי דבאח. יפית ראובני ויניב קוריס, בוגרי המחלקה למוסיקה חדשה, יצרו עבודות אודיו המשתמשות בקטעי שיחה ושירה של תושבים בשכונה והעניקו לתערוכה את הפסקול שלה. מיכאל נידם, יליד השכונה, צילם בגיל 16 סרט עלילתי קצר בהפקה נטולת אמצעים ובגילומם של נערי ונערות השכונה. הסרט שצולם במצלמת 8 מ"מ, ללא קול מוצג לראשונה בתערוכה. מאיר (מירו) ממן מתעמת עם עברה הטעון של המשפחה, בסרט תיעודי עם אביו ציון ממן, שגדל בשכונה.
איציק הרוש בוגר בית הספר, יצר סדרה של צילומים בהשראת סיפורי ילדות תוך אימוץ נקודת מבט ילדית בפרספקטיבה מאוחרת.
בסדרה של מסמכים רשמיים שנמצאו בגנזך המדינה ובארכיון העירייה, מוצג סיפור השכונה דרך עיני הממסד, סיפור שלעתים מצטלב ומאמת את הסיפור האישי של תושבי השכונה, ולעתים מתנגש ומתעמת עם הזיכרונות והמטען הפרטי.
העבודות בתערוכה וכל החומרים שנאספו מתושבי השכונה: צילומים, ראיונות, סרטים ומסמכים. יוצגו גם באתר האינטרנט של אוסף מוסררה (osef.musrara.co.il) אשר יושק בערב הפתיחה.
בית הספר מוסררה הינו מוסד גבוה לאמנות רב תחומית, המכשיר את תלמידיו במסגרת לימודים של שלוש שנים, לפעילות אמנותית ומקצועית, בתחומי הצילום, המדיה הדיגיטאלית, אנימציה, וידאו, מוסיקה חדשה ופוטותראפיה, תוך זיקה לעשייה חברתית ובין-תחומית.בית הספר נוסד ב- 1986 בשכונת מוסררה בירושלים וכיום הוא אחד מבתי הספר הפעילים ללימודי אמנות בישראל. בשנת 2011 זכה בית הספר ומנהלו בפרס מפעל חיים מטעם מוזיאון ישראל.
התערוכה "אוסף מוסררה- ילדות בשטח ההפקר" מהווה חלק מהאירועים לציון 25 שנה לבית הספר לאמנות מוסררה. כחלק מאותם אירועים יושק ב-28.12.11 כתב עת חדש בשם 'חממה' אשר יעסוק בקשר שבין אמנות למחאה ושינוי חברתי.
הכותב הינו בלוגר ופובליציסט.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
